בן צילה ויצחק

בוגר מחזור נ' (תשכ"ט, 1969)

נולד (14/6/1951) בחיפה

שירת כמפקד מחלקת מרגמות בחיל השריון
מספר אישי בצה"ל: 2076719

נהרג בקרב בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים,
(19/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 22 בנופלו

שלמה נולד בי' בסיוון, תשי"א (14.6.1951) להוריו צילה ויצחק. עוד בטרם הגיעו ‏ לגיל בית הספר יצא שמו כשובב, ועם זאת ידע להתחבב על הכל.‏

את לימודיו החל בבית הספר "הכרמל" שבחיפה, שם, מלבד בשובבות, שהלכה ‏ ודעכה עם הזמן, הצטיין בלימודיו ובמיוחד בחשבון. באותה תקופה החל לטפח ‏ את אהבתו למשחק השחמט. ‏ בכיתה ב' זכה לשחק עם מנהל בית ספרו. בהיותו בכיתה ד' עבר לבית הספר "עין ‏ הים" בעקבות שינוי מקום המגורים של המשפחה. המעבר לא השפיע עליו, והוא ‏ נקלט היטב בסביבתו החדשה - תכונה אשר בלטה גם בהמשך דרכו. ‏

באותו זמן, והוא רק בן 10 שנים, נזקק שלמה לגלות חוש הסתדרות וכוחות ‏ נפשיים כדי לעבור את התקופה בה חלתה אמו ושכבה בבית החולים. שלמה ידע ‏ לעזור ולדאוג לעצמו ולאחיו הצעיר בעת שאבי עמל ללא לאות כדי למנוע כל ‏ סבל אפשרי. מצב בריאותה הבלתי יציב של אם המשפחה, אשר ידעה להסוותו ‏ ולדאוג לבית חם ומסודר, הביא למעורבות יתר של שלמה בעבודות הבית ‏ השוטפות. במשך כל שנות חייו חי שלמה את חיי המשפחה. באהבתו את בני ‏ משפחתו ובהזדהותו עמם היה מן המיוחד, ולא בכדי זכה לאהבתם הרבה.‏

את שנותיו האחרונות בבית הספר היסודי סיים בהצטיינות, כשבאותה תקופה ‏ אין עיקר מעיניו נתונים ללימודים, בהיותו עושה בהם חיל גם ללא מאמץ. שטחי ‏ הספורט, השחמט, חידונים וקריאה מילאו את מרבית שעות הפנאי שלו. ‏ משחקים שכונתיים היו אהובים עליו ביותר, ובעיקר משחק הכדורגל, בו עסק ‏ בקביעות.‏

כשעמד שלמה בפני ההחלטה באיזה בית ספר ימשיך את לימודיו התיכוניים, בחר ‏ שלמה באתגר - ביה"ס הריאלי העברי בחיפה נראה לו כמקום המתאים לו ‏ להמשך לימודיו. הצבת אתגרים, התמודדות עמם ודבקותו של שלמה בנושאים ‏ בהם ראה את ייעודו, וזאת חרף ניסיונות להניאו מהעמסת קשיים על עצמו, ‏ בלטו בדרך חייו. מעולם לא התאונן על קשיים, אי נוחות או אי נעימות שנגרמו ‏ לו. שלמה לא נטה להכיר במצבים אלו, ולפיכך לא טרדו את מנוחתו.‏

בשנות לימודיו בביה"ס התיכון היה חבר בתנועת הצופים, השתתף בפעולות של ‏ ‏"נוער לנוער" על ידי עזרה לתלמידים שהתקשו בהכנת שיעוריהם, השתתף ‏ בפעולות התרמה שונות והמשיך גם באהבותיו הישנות מביה"ס היסודי. עומס ‏ הלימודים לא היווה עבור שלמה כל בעיה, והוא לא נטה להקדיש להם זמן רב. ‏ מאידך, היה הים מקום תעסוקה נאות למילוי הזמן הפנוי. ביתו של שלמה נמצא ‏ בשכונת "עין הים" בחיפה, מהלך של חמש דקות מחוף שקמונה. עובדה זו עזרה ‏ לו להגשים את אהבתו לים - אהבה שבה הדביק גם את אחיו וכמה מחבריו, אשר ‏ יחדיו פיתחו מעין משחק כדורעף בתוך המים: מדי שבת בעונת הרחצה, היו רבים ‏ מבני שכונת "עין הים" חוזים ואף נוטלים חלק במשחק המרתק, ועם לכתו של ‏ שלמה ניטל הרבה מקסמו של המשחק.‏

את לימודיו במגמה הביולוגית סיים שלמה בשנת תשכ"ט (1969) במחזור נ'. ‏ המקצועות אותם אהב במיוחד היו כימיה, היסטוריה, תנ"כ והתעמלות. ‏

שעות מעטות לאחר תום מסיבת הסיום של ביה"ס התיכון כבר ישב שלמה ‏ באוטובוס שהביא מתגייסים חדשים לבסיס הקליטה של צה"ל. לאחר גלגולים ‏ שונים הגיע לחיל השריון, משם החל את מסלולו הצבאי, שהיה מגוון ורצוף ‏ בקורסים, כגון קורס סיור, קורס מש"קיים, קורס צניחה וקורס מש"קי מרגמות. ‏ את פעילותו המבצעית החל שלמה בתקופת הרגיעה היחסית שלאחר מלחמת ‏ ההתשה. בין קורס לקורס הספיק שלמה לשרת הן בסיני ובתעלה, הן ברצועת ‏ עזה והן בגבולנו המזרחי עם ירדן. כוחות פיזיים ונפשיים נדרשו ממנו כדי לעבור ‏ את שירותו הצבאי, והוא ידע להשקיעם בהקרבה ומתוך הכרה והשלמה עם ‏ המאמצים להם נדרש.‏

את הקטע היפה של שירותו ראה בקורס הקצינים - יפה, כיוון שהיווה לגביו ‏ אתגר וכיוון שמצא בקורס חברים רבים שהיו לרוחו. בקורס זה התבלט, כמו ‏ בהזדמנויות אחרות, בעיקר בשל היותו חבר ומנהיג, שאפשר לסמוך עליו.‏

לאחר שהשתחרר, החל שלמה לעבוד בסוכנות היהודית, מתוך כוונה שיוכל גם ‏ להתחיל ללמוד בטכניון. במהרה נקלט במקום העבודה, התקדם מהר ויועד לו ‏ תפקיד מרכזי ההמשך דרכו. ‏

בי' בתשרי, מוצאי יום הכיפורים, תשל"ד הגיע צו הקריאה לביתו. שבועות ‏ מעטים קודם לכן סיים שרות מילואים ראשון כסגן בבקעת הירדן. את חפציו ‏ הכין מבעוד מועד. הפסיק את הצפייה במשחק גמר גביע אירופה בכדורסל ‏ ובבקשה "אימא, תחזיקי מעמד" נפרד מאמו, שנותרה בבית לבדה, אחרי שגם ‏ אביו וגם אחיו נקראו מהבית בשל המצב.‏

מכתבו הראשון הגיע שבוע לאחר תחילת הקרבות. כל אותה עת היה שלמה ‏ עסוק בקרבות הגורליים בחזית הדרום, כשהיעד העיקרי של יחידתו היה לחלץ ‏ נפגעים תחת אש. לכל זאת לא היה כל זכר במכתב הראשון ולא באלה שבאו ‏ אחריו. במכתבים שהגיעו כמעט כל יום, התרכז שלמה בנושאי "דיאטה" והשמנה, ‏ גילוח ולבנים, שחמט, שבת וחג סוכות. ‏

בשבוע השני השתתף שלמה בראש מחלקת מרגמות בקרבות ההכרעה, שנועדו ‏ לתקוע טריז בין הארמייה המצרית השניה לארמייה השלישית. יום לפני הפסקת ‏ האש הגיעה הבשורה המרה על מותו של שלמה ארבעה ימים קודם לכן.‏ שלמה נהרג ביום שישי, כ"ג בתשרי, תשל"ד (19.10.1973) בעמדו חשוף בזחל"ם ‏ כדי לטווח את מרגמותיו. רסיסיו של פגז, שנפל בקרבת רכבו, שמו קץ לחייו. ‏ חיים שסיומם בהובלה של מחלקה לקרב, אשר מלבד מפקדה לא נפגע בה איש - ‏ הרבה תודות למפקד.‏