בן שרה ואהרון

בוגר מחזור מ"ח (תשכ"ז, 1967)

נולד (5/1/1950) בחיפה

שירת כטייס קרב בחיל האוויר

נהרג בעת מילוי תפקידו (7/3/1978)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 28 בנופלו

צביקה נולד בחורף 1950 בחיפה, בן בכור להוריו שרה ואהרון, נכד ראשון לסבתו ‏ מלכה ז"ל ולסבו מרדכי ריזל.‏

שנות ילדות בבית הספר הריאלי; נגינה בפסנתר ובכינור, האזנה לקונצרטים - כבן ‏ לאם מורה לפסנתר; בילוי בטיולי משפחה באוטובוס של אבא - חבר "אגד" ‏ ומורה דרך. צביקה הילד שקוע בלימודים, בנגינה ובספרים.‏

צביקה כנער. מדריך בצופים. יחד במחנות עבודה ובטיולים. יחד בהכנת שיעורים ‏ ובהכנה לבחינות הבגרות. סיום בית הספר הריאלי בשנת תשכ"ז (1966/67) ‏ במגמה הביולוגית.‏

מלחמת ששת הימים מביאה את צביקה למחשבה רצינית על עתידו בחיל השריון. ‏ בבקו"ם משתנה התכנית, והמבדקים לקורס טייס הם פגישה ראשונה עם חלום ‏ שהתגשם מאוחר יותר.‏

קורס טייס. מאמץ רצוף תוך שאיפה להיות טייס קרב, והוא אכן זוכה לכך במרץ ‏ ‏1970.‏

באותה תקופה עובר לארבעה חודשים של אימון בטייסת אורגן, וביולי 1970 ‏ מצטרף כטייס סדיר לטייסת מטוסי קרב "סופר מיסטר".‏

בסתיו 1971 אנחנו נישאים, ובאותה שנה עוברים לגור בחצרים. הפעם צביקה ‏ מדריך בבית הספר לטיסה. מאחוריו כבר שנה של טיסות מבצעיות. מלבד ‏ הכשרת טייסים צביקה לוקח על עצמו משימת פיקוד חדשה על טירוני קורס ‏ טייס שמגיעים לבית ספר לטיסה וזקוקים לשיפור מוטיבציה. בקרב החניכים ‏ הצעירים קיימת תסיסה, והם רוצים לפרוש מן הדרך הקשה בטרם התחילה. ‏ כהמשך טבעי להדרכה בצופים ולחינוך לאזרחות טובה ולהקרבה - ערכים אותם ‏ רכש בבית הספר הריאלי ובתנועה, צביקה מצליח במשימה שהציב לעצמו, והם ‏ ממשיכים בקורס הטייס, ועל כך הוא זוכה להערכות מפקדיו.‏

‏16.5.1973 - בן בכור נולד לנו - אלון. חופשה מבית הספר לטיסה מאפשרת ‏ לצביקה התמכרות לאבהות מאושרת.‏

סתיו 1973 - אנחנו עוברים לחצור, לטייסת מטוסי הסמב"ד, ובמטוס זה נלחם ‏ צביקה במלחמת יום הכיפורים. אחרי המלחמה הוא עובר לטוס בפנטום - עוד ‏ שאיפה שזכה להגשים.‏ ‏10.4.1976 - נולד בננו השני - רן. צביקה בקורס סמט"ים (סגן מפקד טייסת) ‏ בצפון, נקרע בין שתי אהבות - המשפחה המוגדלת והטיסות.‏ אביב 1976 - צביקה פונה למסלול פיקודי. הגעגועים לחצרים והחלטת חיל ‏ האוויר מביאים אותנו למקום שאהבנו ובו התחלנו את חיינו המשותפים. סגן ‏ מפקד טייסת סקייהוק, רציני, חסר פשרות, עקשן בדרכו להאדרת הטייסת ‏ וייעודיה.‏

בסוף 1977 מגיע צביקה לביה"ס לפיקוד ומטה. גם שם זוכה להערכת מפקדיו ‏ ולהערצתם על רצינותו, יכולתו וכישוריו, והוא זוכה לציון לשבח על הישגיו.‏

הגעגועים לפנטום אחרי ניתוק של שנתיים מביאים אותו לטייסת פנטום בחצרים ‏ לתקופת מעבר לפני קבלת תפקיד של סגן מפקד טייסת א' בטייסת חדשה ‏ האמורה לקום שם.‏

בטיסה מבצעית, בבוקרו של ה7- במרץ 1978 התרסק מטוסו מיד לאחר ההמראה ‏ בקצה המסלול שכה היטיב להכירו.‏

הוא משאיר אחריו משפחה אוהבת וכואבת, חברים מיותמים וכל כך הרבה ‏ זיכרונות.‏