בן שושנה ואהרון

בוגר מחזור נ' (תשכ"ט, 1969)
בוגר הפנימייה הצבאית - מחזור ט"ו

נולד (9/7/1951) ביפו

שירת כמפקד פלוגה בחטיבת גולני
מספר אישי בצה"ל: 2078369

נפצע בקרב החרמון במלחמת יום הכיפורים,
(21/10/1973)
ומת מפצעיו (6/11/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב
בן 22 בנופלו

צפייה באתר אינטרנט לזכר יהושע ויאטר

קשה לי כאם להיות אובייקטיבית. אני חושבת ששוקי היה ככל הילדים, שנולדו ‏ בארץ, פיקח ולפעמים עיקש מאוד. בעקשנות הזו הוא השיג תמיד מה שרצה. ‏

הוא נולד ביפו, ובהיותו בן ארבע עברנו לגור בבת ים. את בית הספר העממי גמר ‏ שוקי בהצטיינות. עוד כשהיה בכתה ז', צץ לו בראש הרעיון של כניסה לפנימייה ‏ הצבאית, שליד בית הספר הריאלי. חשבנו שבמשך שנה או שנתיים הוא ישנה את ‏ דעתו. בעלי התנגד מאוד לכל הרעיון של הפנימייה הצבאית, אבל בסוף כתה ח' ‏ נסע שוקי לחיפה לבחינות כדי להתקבל לפנימייה, וכעבור כמה שבועות נקבע לו ‏ ראיון. גם אז נסע לבדו, והוא רק בן שלוש עשרה וחצי. והוא נתקבל לפנימייה ‏ וסיים את לימודיו בשנת תשכ"ט (1969) במחזור נ' של בית הספר הריאלי - מחזור ‏ ט"ו של הפנימייה הצבאית.‏

לאחר גמר הלימודים התגייס לצנחנים, אבל כעבור זמן קצר מאוד עבר לגולני, ‏ משום שבגולני הוא ראה את האתגר. תמיד אמר, שהדרך הקשה היא המעניינת. ‏ בגולני היה חומר אנושי קשה, ועם זאת מעניין. בסופו של דבר הוא עשה מאותם ‏ בחורים קשים, חיילים טובים מאוד. חיילים מספרים, שלפני הקרב על החרמון ‏ ב21- לאוקטובר, והוא אז מפקד הפלוגה שלהם, אסף אותם ואמר להם: "אם ‏ אנחנו המפקדים נלך, אתם מוכרחים להמשיך ולכבוש את החרמון, משום ‏ שהחרמון הוא העיניים של המדינה". ‏

אומרים שאני צריכה להיות גאה, אבל אין בי שום גאווה, רק כאב צורב. הלוואי ‏ ובני לא היה מוצלח. היה בטח חי כעת, וכך הוא איננו. ‏ אמא