סרן יהושע ויאטר (שוקי) זכרו לברכה
בן שושנה ואהרון

בוגר מחזור נ' (תשכ"ט, 1969)
בוגר הפנימייה הצבאית - מחזור ט"ו


נולד (9/7/1951) ביפו

שירת כמפקד פלוגה בחטיבת גולני
מספר אישי בצה"ל: 2078369

נפצע בקרב החרמון במלחמת יום הכיפורים,
(21/10/1973)
ומת מפצעיו (6/11/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב
בן 22 בנופלו

צפייה באתר אינטרנט לזכר יהושע ויאטר
מעזבונם
לחצו על שם הקטגוריה כדי לצפות בתכנים:
הדליקו נר זיכרון בדף זה
 
סיפור חייו:
קשה לי כאם להיות אובייקטיבית. אני חושבת ששוקי היה ככל הילדים, שנולדו ‏ בארץ, פיקח ולפעמים עיקש מאוד. בעקשנות הזו הוא השיג תמיד מה שרצה. ‏

הוא נולד ביפו, ובהיותו בן ארבע עברנו לגור בבת ים. את בית הספר העממי גמר ‏ שוקי בהצטיינות. עוד כשהיה בכתה ז', צץ לו בראש הרעיון של כניסה לפנימייה ‏ הצבאית, שליד בית הספר הריאלי. חשבנו שבמשך שנה או שנתיים הוא ישנה את ‏ דעתו. בעלי התנגד מאוד לכל הרעיון של הפנימייה הצבאית, אבל בסוף כתה ח' ‏ נסע שוקי לחיפה לבחינות כדי להתקבל לפנימייה, וכעבור כמה שבועות נקבע לו ‏ ראיון. גם אז נסע לבדו, והוא רק בן שלוש עשרה וחצי. והוא נתקבל לפנימייה ‏ וסיים את לימודיו בשנת תשכ"ט (1969) במחזור נ' של בית הספר הריאלי - מחזור ‏ ט"ו של הפנימייה הצבאית.‏

לאחר גמר הלימודים התגייס לצנחנים, אבל כעבור זמן קצר מאוד עבר לגולני, ‏ משום שבגולני הוא ראה את האתגר. תמיד אמר, שהדרך הקשה היא המעניינת. ‏ בגולני היה חומר אנושי קשה, ועם זאת מעניין. בסופו של דבר הוא עשה מאותם ‏ בחורים קשים, חיילים טובים מאוד. חיילים מספרים, שלפני הקרב על החרמון ‏ ב21- לאוקטובר, והוא אז מפקד הפלוגה שלהם, אסף אותם ואמר להם: "אם ‏ אנחנו המפקדים נלך, אתם מוכרחים להמשיך ולכבוש את החרמון, משום ‏ שהחרמון הוא העיניים של המדינה". ‏

אומרים שאני צריכה להיות גאה, אבל אין בי שום גאווה, רק כאב צורב. הלוואי ‏ ובני לא היה מוצלח. היה בטח חי כעת, וכך הוא איננו. ‏ אמא
 
נרות שהודלקו לזכר יהושע ויאטר:

נר זכרון
בית הספר הריאלי העברי בחיפה
 
נר זכרון
רון כתרי  2019
היום, 8/8/19, יערך מפגש מחזור נ' בבית בירם, לציין 50 שנה לסיום לימודינו. אדבר בו, בין ח"י הנופלים, ואדליק כעת נר לזכרו. תנצב"ה