סרן גבריאל הלר (גבי) זכרו לברכה
בן אילנה ואברהם

בוגר מחזור מ"ג (תשכ"ב, 1962)

נולד (6/7/1944) בחיפה

שירת כמפקד פלוגת חרמ"ש בחיל השריון
מספר אישי בצה"ל: 481591

נהרג בקרב ממערב לתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים,
(24/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחצרים
בן 29 בנופלו


על תפקודו בקרב הוענק לו עיטור המופת
(הוענק בשנת 1975, כסרן)
מעזבונם
לחצו על שם הקטגוריה כדי לצפות בתכנים:
הדליקו נר זיכרון בדף זה
 
סיפור חייו:
גבריאל (גבי), בן אילנה ואברהם, נולד ביום ט"ו בתמוז תש"ד (6 ביולי 1944) ‏ בחיפה. ‏

הוא למד בבית הספר היסודי "חוגים" ובבית הספר היסודי "יל"ג" בחיפה, ואחרי ‏ כן המשיך את לימודיו בבית הספר המקצועי "בסמ"ת" בחיפה, במגמה של ‏ מסגרות מכנית. גבי היה ילד נוח, טוב לב וחברותי. הוא היה תלמיד טוב, הגם ‏ שהיה שובב ואהב להשתולל קצת עם חבריו. ‏

מגיל עשר היה חבר בתנועת "הצופים", ב"שבט משוטטי בכרמל". אחרי כן הצטרף ‏ ל"צופי ים" וברבות הימים היה מפקד סירת מפרשים. כן היה פעיל בגדנ"ע ים. גבי ‏ נהנה מהלימודים בבית הספר המקצועי ומהעבודות שעשה שם והיה גאה בידיו ‏ המלוכלכות מעבודת כפיים. ‏

הוא היה עוזר בעבודות הבית ובחופשות עבד בעבודות שונות. בכסף שהשתכר ‏ היה קונה מתנות כדי לשמח את אוהביו.‏

הרב שלימדו את הדרוש לבר המצווה והטקס עצמו הרשימו אותו מאוד ובמשך ‏ שנה אחר כך המשיך להניח תפילין. גם אחרי כן נותר בו יחס חם למסורת. ‏

בנערותו החל לצייר והיה מקדיש שעות ארוכות לציור. היה לו חוש אסתטי ‏ מפותח וכעבור זמן צייר פלקטים לבית הילדים בקיבוץ ועוד. ‏

גבי אהב לטייל והיה סייר בנשמתו. כן היה חובב קליעה למטרה. מטבעו היה ‏ אדיב וידידותי, תמיד הייתה בפיו מילה טובה לכל אדם וסבלנות להאזין לזולת. ‏ הוא היה מוכן לעזור לזולת, בלי להתחשב בקשיים, וכל מי שהכירו - אהבו. היה ‏ לו אופי חזק מאוד וקשה היה להניא אותו מהחלטותיו. ‏ מילדותו דרש הרבה מעצמו, ומאחרים לא דרש יותר ממה שדרש מעצמו. הוא ‏ היה ישר מאוד ונהג לומר לאנשים בגלוי את דעתו עליהם. כן היה דייקן, מסודר, ‏ צנוע ושמר בקפידה על רכוש ציבורי. כל ימיו היה פעיל מאוד, מסור ביותר ‏ לעבודה ומעולם לא הניח מלאכה לפני שסיים אותה כהלכה. ‏ אף כי היה מאופק ומסוגר, היה קשור מאוד למשפחתו. ‏

גבי גויס לצה"ל בסוף יולי 1962, וכחבר גרעין "תדהר" של הצופים, הוצב לנח"ל. ‏ לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה, בקורס קציני חיל רגלים ובקורס ‏ קציני חבלה, מונה כמפקד מחלקת חבלה וקצין תאום והדרכה בבית הספר ‏ למ"כים. כבר בתפקיד הזה העריך אותו מפקדו כקצין טוב ונבון, מוכשר, מסור ‏ ומלא מרץ, העובד בשקידה. כן צוינו במיוחד יושרו האישי, דבקותו במשימה ‏ ותכונותיו החיוביות כאדם וכחבר, ונאמר עליו שהוא סבלני ונוהג בהגינות ‏ בכפופים לו. ‏ לאחר שסיים את השירות הסדיר, שרובו עבר עליו בנגב, התנדב לשנה אחת של ‏ שירות קבע. הוא הועלה לדרגת סגן והמשיך בתפקידיו הקודמים. במהלך שירותו ‏ השתלם בקורס סיוע ופקחי אוויר ועבר הכשרה חינוכית לקצינים. ‏

בתעודת השחרור שלו צוין שהוא קצין טוב, אחראי, מסור ומהימן, יעיל, בעל ‏ יוזמה ויכולת ארגון וביצוע, המזדהה כליל עם עבודתו ועושה כל מאמץ לקידומה. ‏

לאחר שסיים את שירותו הסדיר ושנת שירות הקבע, הגיע גבי לקיבוץ חצרים. ‏ רוב הזמן עבד בענף הפלחה, ואהב את העבודה בו. זמן קצר עבר במסגרייה ושנה ‏ עשה במפעל לטפטפות "נטפים"", אך תמיד ראה עצמו כחקלאי. ‏ בשנת 1968 נשא גבי אישה והקים משפחה במשק. ‏

הוא היה בעל ואב אוהב ובן מסור. בכל הזדמנות נהג לספר על ילדיו. הוא מילא ‏ תפקידים מחוץ למשק במסגרת תנועת "הצופים", היה מדריך לגרעין של המשק ‏ בהיאחזות נח"‏K‏ - סיני ובמחצית 1971 מונה כרכז המפעלים הארצי של תנועת ‏ הצופים וכרכז "צופי ים". במסגרת תפקידו זה תכנן באחרונה להוציא לאור ‏ חוברת הדרכה "טיולי מורשת גבורה". גבי התעניין בהיסטוריה צבאית ורצה תמיד ‏ ללמוד נושא זה. ‏

לאחר שסיים את שירות הקבע, הוצב גבי לשירות מילואים בחיל השריון. גבי ‏ עבר קורס הסבה לקציני חרמ"ש והוצב כמ"מ חרמ"ש בגדוד. בתפקיד זה השתתף ‏ בקרבות מלחמת ששת הימים בציר המרכזי בסיני. כעבור זמן השתלם בקורס ‏ מפקדי פלוגות שריון ובקורס מתקדם לקציני סיור, נקבע כמ"פ חרמ"ש בגדודו ‏ והועלה לדרגת סרן. גם בתפקיד זה ראו בו קצין טוב מאוד, יעיל ומסור, המגלה ‏ דאגה לפיקודיו. ‏

בתקופת מלחמת ההתשה התנדב לשרת כמפקד מעוז בתעלת סואץ וקיבל את ‏ הפיקוד על מעוז דוור סואר, שנחשב למעוז הקשה ביותר. בתקופה זו אף נפצע. ‏ כעבור זמן הוצב כסמ"פ סיור בסיירת שריון, ובכך הוגשמה שאיפתו לשרת כסייר. ‏ גם בתפקיד זה צוין שהוא רציני, מסור, בעל יוזמה ומבצע תפקידו בצורה הטובה ‏ ביותר. ‏

גבי אהב מאוד את הצבא. הוא היה קפדן והציב דרישות חמורות לפיקודיו, אך ‏ ידע לנהוג בהם בחברות ובהבנה והחיילים אהבוהו. הוא היה אמיץ וקר רוח ‏ ומעולם לא איבד את עשתונותיו.‏

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, נקרא גבי ליחידתו והשתתף עמה בקרבות ‏ הבלימה והפריצה נגד המצרים בסיני. במהלך הקרבות הועבר מיחידתו ליחידה ‏ אחרת, ולחם עמה בגבורה ובתושייה רבה. ‏ כעבור ימים אחדים חצה את התעלה עם יחידתו וביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24 ‏ באוקטובר 1973), בקרב חילוץ כוחותינו בעיר סואץ, נפגע גבי ונהרג. ‏

הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחצרים. השאיר אחריו אישה, בן ובת, ‏ הורים ושני אחים. ‏

לאחר נופלו הוענק לו "עיטור המופת" על פעולתו בקרבות, וזה נוסח תעודת ‏ העיטור: ‏ ‏"ביום 14 באוקטובר 1973 הועבר סרן גבי הלר ז"ל מיחידתו ליחידה אחרת כדי ‏ לעזור בהשמדת כוח חטיבתי מצרי, שתפס בשעות הלילה את אזור "הברגה". ‏ במהלך הקרבות פינה נפגעים מיחידתו ומיחידות אחרות בסכנו את עצמו, וכן ‏ ביצע כ10- הסתערויות על מוקדי חי"ר מצריים, למרות שהשטח היה מכוסה אש ‏ ארטילרית צפופה - וכך תרם להשמדת הכוח המצרי. במהלך הקרבות נהרג. ‏

במעשיו אלה גילה אומץ לב, כושר מנהיגות ודבקות במשימה למופת".‏

קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, שכתבו בני המשפחה, ‏ חברים וחברים לנשק, וכן רשימה משלו; כן הקים הקיבוץ לזכרו מדור להיסטוריה ‏ צבאית של עם ישראל בספריית העיון של הקיבוץ; "צופי ים" קראו סירה על ‏ שמו; ב"במחנה" מספר 35 - 36 מכ"ח באייר תשל"ה פורסמה רשימה בשם ‏ ‏"השריונאי העיקש" מאת עלי מוהר שמתוארת בה לחימתו.‏
 
נרות שהודלקו לזכר גבריאל הלר:

נר זכרון
בית הספר הריאלי העברי בחיפה