בן לואיזה וראובן

בוגר מחזור נ"א (תש"ל, 1970)
בוגר הפנימייה הצבאית - מחזור ט"ז

נולד (10/3/1952) בחיפה

שירת כמפקד פלוגה בצנחנים
מספר אישי בצה"ל: 2120000

נהרג בקרב בחזית תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים,
(20/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 21 בנופלו

צפייה באתר אינטרנט לזכר רפאל צוקר

רפי נולד בעשירי למרץ 1952 ונקרא על שם סבו - רפאל. רפי היה הבן השני ‏במשפחה בת ארבעה ילדים.‏

בהגיעו לשנת הלימודים האחרונה בבית הספר העממי, ידע בבירור באיזה עתיד ‏הוא בוחר ועידודם של מוריו רק הגבירו בו את הרצון להתעקש על רצונו. סירבנו ‏לרעיון של הפנימייה הצבאית, אך מאום לא עזר. רפי החליט, ואי אפשר היה ‏להניאו מדעתו. הוא איים, שאם לא יתירו לו ללמוד בפנימייה הצבאית, לא ילך ‏ללמוד כלל. לא נותר לנו אלא להסתגל לרעיון החדש. במשך ארבע שנים כמעט ‏שלא ראינוהו בבית.‏

גם בפנימייה לא היה התלמיד השקט ביותר. כמו בילדותו המשיך גם כאן להקניט ‏ולהכעיס את מוריו. אך מבחינה צבאית היה תמיד בין הטובים ביותר. רפי היה ‏‏"פייטר" רציני. רפי סיים את בית הספר הריאלי בשנת תש"ל (1970) במחזור נ"א - ‏מחזור ט"ו של הפנימייה הצבאית. ‏

בשלישי לנובמבר 1970 התגייס לצה"ל. הוא התגייס לחיל, שבו רצה תמיד, החיל ‏של צה"ל - הצנחנים.‏

רפי אהב את הצבא כפי שרק הוא יכול היה לאהוב. במשך כל חייו הקצרים היה ‏הצבא טבוע בדמו. הוא עבר בהצלחה קורסים רבים, והיה הראשון מכיתתו מבין ‏הצנחנים שהיה מפקד פלוגה. בקורס מ"פ היה החניך המצטיין.‏
הנפש הקרובה לו ביותר הייתה אמו. לעתים, כאשר היה בא הביתה לחופשות ‏קצרות, היה משיח בפניה תוך התלהבות עצומה על כל הקורות אותו בצבא. זו ‏הייתה תכונה מאוד בולטת באופיו. הוא נהג להתלהב מכל דבר קטן. תמיד ניסה ‏להיראות קשוח, אך זה היה רק מסווה חיצוני. בתוך תוכו היה עדיין ילד, הזקוק ‏לאהבה ולתשומת לב. הוא נהג להיפגע מכל דבר, ממש כילד. יום אחד החליט, ‏שיותר לא קוראים לו רפאל, מכיוון שזהו שם של מלאך והוא איננו מלאך. הוא ‏החליט להיקרא רפי וכל מי שקרא לו בשם אחר לא נענה. קשה היה להסתגל ‏לשם החדש, אך מכיוון שזה היה רצונו, נוסיף לזכרו תמיד כ"רפי".‏

רפי אהב את כל הקשור בצבא, אך נחטא לאמת אם נאמר, כי אהב את המלחמה. ‏הוא היה צעיר ומלא מרץ ואהוב על חבריו. ‏במשך תקופה של חמישה חודשים הכין פלוגת חיילים למופת. הוא "טרטר" אותם ‏כהוגן, אך בסופו של דבר, על רבים מהם להודות לו כיום על כל מה שעשה ‏למענם. רפי אהב את חייליו גם אם לא הראה זאת. ידוע לנו כי רכש במהירות ‏את הערכתם של כל מפקדיו ואת הערצתם של כל פקודיו.‏
לרפי הייתה תכונה נוספת הבולטת באופיו. הוא ידע להפסיד בכבוד. הוא ידע ‏מתי טעה ומתי להודות בכך.‏

חבריו מספרים, כי אהב מאוד נוף. הוא אהב את הטבע וכל הקשור בו. כמו כל ‏צעיר אחר בגילו אהב את החיים, אהב לאהוב ולהיות נאהב. ‏

כרעם ביום בהיר נפלה עלינו ההודעה על מותו.‏

בראש השנה, שבוע לפני פרוץ המלחמה, יצא מן הבית ומאז לא ראינוהו עוד. ‏במלחמת יום הכיפורים, ביום העשרים לאוקטובר 1973 נפל בחזית הדרומית.‏

מסיפורי חבריו נודע לנו, כל לפני מותו הספיק לעשות הרבה. במשך ארבעה עשר ‏יום נלחם ללא לאות. מאחד מחבריו נודע לנו, כי יום לפני מותו אמר: "לו אך ‏יכולתי לקפוץ הביתה לחמש שעות....". רפי לא זכה לזה ואנו לא זכינו לראותו ‏שוב.‏

לפני מותו, ביום השישי לאוקטובר 1973 הועלה לדרגת סרן.‏

דמותו תהיה תמיד בקרבנו - נער תמיר, יפה תואר, חיוך תמידי שפוך על פניו... ‏
נער, שאהב את החיים, אך החיים לא אהבו אותו.‏

(המשפחה)

בשנת 2012 הועלה רפי לדרגת רב-סרן.