בן מזל ומשה

בוגר מחזור נ"ג (תשל"ב, 1972)

נולד (29/3/1954) בחיפה

שירת כאיש צוות טנק בחיל השריון
מספר אישי בצה"ל: 2165484

נהרג בקרב בחזית תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים,
(6/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 19 בנופלו

חיים נולד להוריו משה ומזל דנה בכ"ד באדר ב', תשי"ד, 29.3.1954 בחיפה. דור ‏ רביעי בארץ. ‏

הוא גדל בשכונת קריית אליעזר, שם למד בארבע שנותיו הראשונות בבית הספר ‏ ‏"יבניאלי". לאחר שגילו הוריו שהילד כשרוני ומצליח בלימודיו, החליטו להעבירו ‏ לבית הספר "הריאלי", שם סיים את לימודיו בהצטיינות. ‏

שלא כמרבית הילדים, העדיף חיים את קריאת הספרים על משחקי הכדורגל, ‏ התופסת וכדומה. חיים היה הולך להחליף ספר בספרייה ועד שהיה מגיע הביתה ‏ היה גומר לקרוא את הספר בדרך, ובבית היה מנדנד לאימא שאין לו מה לקרוא. ‏ כשהילדים, חברים של חיים, היו משחקים כדורגל, חיים היה השופט, ובתור ‏ שכזה היה יושב בצד וקורא ספר. להורים הפריע מאוד שחיים יושב בבית ומבלה ‏ את זמנו הפנוי רק בקריאה, לכן ביקשו מחבריו שימשכו אותו לשחק אתם. ‏

כשחיים היה באחת הכיתות הראשונות של התיכון וביום הורים הודיעו להורים ‏ שהתנהגותו של חיים ראויה לשיפור, עשינו "מסיבה" בבית - סוף סוף נוכחנו ‏ לדעת שחיים יודע גם לפתוח את הפה ולהשתובב ובקיצור, להיות ילד ככל ‏ הילדים.‏

חיים הצטרף לצופים עם חבריו לכיתה, ובמסגרת זו הצטרף לכל הטיולים ולמד ‏ לאהוב לטייל. בחופשותיו מהצבא היה מטייל עם אחד או שניים מחבריו ‏ שהזדמנו גם הם לחופשה. אחד מחבריו הטובים, שחיים אהב לטייל אתו בצוותא ‏ היה עופר שולבה, הם היו יחד בבית הספר, בצופים ובצבא. שניהם מצאו את ‏ מותם במלחמה אכזרית זו.‏

חיים היה צנוע מאוד, הוא לא אהב לשמוע שאימא מתגאה בציוניו הטובים. ‏ כשקיבל את פרס חנוך לב כוכב ז"ל על הצטיינותו בלימודי ההיסטוריה לא סיפר ‏ זאת להורים, כי לא רצה "להטריח" אותם לבוא לראות איך הוא מקבל פרס. ‏ חברתו צביה סיפרה על כך להורים, כי רצתה שההורים ישמחו שבנם מצטיין. ‏

כשגמר חיים את בחינות הבגרות בשנת תשל"ב (מחזור נ"ג) הייתה לו חופשה ‏ קצרה ואז הצטרף לשורות הצבא, כחייל בשריון. כשאימא הייתה אומרת לו: ‏ ‏"חיים תהיה ג'ובניק ותשרת ליד הבית", היה משיב: "אימא, איך תוכלי להתגאות ‏ בבן שלך אם אהיה ג'ובניק?"‏

חיים אהב מאוד את הטבע, בעלי חיים, צמחים, ותמיד רצה לדעת ממה מורכב ‏ כל דבר. כבר בגיל עשר ביקש מההורים שיקנו לו מיקרוסקופ, ולבר מצווה ביקש ‏ מצלמה. הוא אהב לצלם דברים מעניינים ונופים. חיים אהב מאוד מוסיקה ואת ‏ המוסיקה שאהב הקליט על רשמקול והקשיב לה הרבה.‏

לחיים הייתה נפש טהורה וזכה, אף פעם לא רב עם חבריו או עם אחיו ואחותו, ‏ וכשניסו הם כילדים להציק לו ולנסות לריב אתו, היה מחייך את החיוך הנעים ‏ שלו ומספר בדיחה וכל עניין הריב היה נשכח.‏

חיים היה שתקן מטבעו, אבל כשהיה אומר משהו, דבריו היו שנונים וקולעים. אף ‏ פעם לא ידענו שחיים כותב שירים. נצטט שורה מעיזבונו שמביעה את אופיו ‏ השתקני: "למה בכלל מדברים אנשים אם אפשר להגיד הכל בעיניים (אולי כדי ‏ לכסות על העיניים שמתוכן נשקפת האמת או השקר)".‏

בין מכתבי התנחומים הרבים שקיבלנו כותבת חניה יצחקי, מנהלת כיתות היסוד ‏ בבית הספר הריאלי - "תמיד אזכור את חיוכו הנעים ואת מאור פניו" ובאמת, ‏ לחיים היה חיוך ביישני ותמים שלעולם לא נוכל לשכוח אותו. ‏ חיים שירת כטען בטנק. הוא היה מפקד פלוגת טנקים שיצאה מעטים מול רבים ‏ להדוף את כוחותיו החוצים של האויב. במהלך התנועה לעבר התעלה נפגע המ"פ, ‏ הצוות גילה אומץ לב והמשיך להילחם באויב שהלך וכיתר את הטנק, עד שנפגע ‏ הטנק בשנית ואז מצא, כנראה, חיים את מותו, בלילה הראשון של המלחמה 7 ‏ באוקטובר 1973.‏

המשפחה