בן רבקה וגרשון

בוגר מחזור נ"א (תש"ל, 1970)

נולד (22/10/1952) בחיפה

שירת כלוחם בחטיבת גולני
מספר אישי בצה"ל: 2125696

נהרג בעת מילוי תפקידו (24/11/1972)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 20 בנופלו

כמה ציונים לחיים הצעירים האלה שלא זכו להגיע למיצוי עושרם, לפיתוח כל ‏ סגולותיהם.‏

מאז ומתמיד ידע נחומי את החובה, מילא את המוטל עליו כמיטב יכולתו. לא ‏ היה שאפתן, לא רצה להצטיין כדי לזכות בציון או במעמד, רצה "להיות בסדר", ‏ לעשות את המוטל בדייקנות וביסודיות. מחברותיו היו נקיות תמיד, כשכילה ‏ עבודתו לא השאיר אחריו דבר, הכל הוחזר למקומו. בכיתות הביניים היה תלמיד ‏ מצוין. לא מן השקדנים הדוגרים על לימודיהם אלא מאלה שעובדים מתוך הכרה ‏ ורצון. מעולם לא חש עצמו מקופח, לא טען שנעשה לו עוול גם כשהציונים לא ‏ עמדו בהתאמה למאמץ שהשקיע בעבודה. "אימא, זה בסדר גמור", היה אומר, גם ‏ כדי למנוע צער מן האם וגם משום שהציון הפורמלי באמת לא נחשב בעניו.‏

הליכותיו עם חברים היו פשוטות וכנות. היו לו ידידים רבים ושונים. לא ברר ולא ‏ העדיף כי ביקש את הגרעין האישי שבכל אדם, והוקיר מה שמצא.‏

נחום העריך את הכושר הגופני לא פחות מן היכולת הביצועית. הוא היה ‏ ספורטאי מעולה, אהב את היופי של גוף תואם המתפקד כהלכה, את הביצוע ‏ המושלם. חבריו מספרים שטיפח בייחוד את הריצה ארוכת הטווח, שאין בה ‏ אמנם הישג מבריק, אבל היא מחייבת מאמץ והתמדה. לא פעם אמר, שרוצה היה ‏ להיות רופא לספורטאים.‏

חיוך טוב היה נסוך על פניו בכל עת. חבריו מספרים שאינם זוכרים אותו בלי בת ‏ צחוק. משום כך היו תמהים על מן רוגזה, מן "קיטור" שהיה פוקדו מזמן לזמן. זה ‏ היה, כפי הנראה, תוצאה של אכזבה, של מתח פנימי חזק מידי, כשהיעד שהציב ‏ לעצמו היה מעל כוחותיו וההישג לא היה כמצופה. אבל אמרה מבדחת, מילה ‏ טובה הייתה מפיגה את "מצב הרוח".‏ להכיר, לדעת את הדברים רצה מאז היה ילד. וידיעות שאב בכל התחומים ומכל ‏ הבא ליד: היסטוריה, גיאוגרפיה, פוליטיקה: קורא ספרים, מעיין באנציקלופדיות ‏ ובולע עיתונים. את הידיעות התוססות, את העובדות החיות היה מוצא ‏ בעיתונים, וחבריו היו משתאים לצמא לא נרווה זה: "חומי קורא את העיתון ‏ מתחילתו ועד סופו, פרט לענייני בורסה". בשיחות בענייני עולם היו הכל קשובים ‏ לדבריו כי ידע לבסס את דעותיו על נתונים מפורטים ומדויקים.‏

טווח חיים של עשרים שנים בלבד.‏