בית הספר הריאלי העברי בחיפה

אורלי גורביץ  2023
נתנאל היקר, גם השנה כואבים את לכתך,זוכרים לנצח. ממני (אחייניתך)ומשפחתך

אליסה  2017
אני רוצה לספר סיפור על החוט הבין דורי שמחבר בין נתנאל וביני.
נולדתי בשנת 1989, חלק ניכר מחיי חייתי בחיפה שאני עד היום מאוד אוהבת. התגייסתי לצבא וביום הזכרון לחללי מערכות ישראל בשנת 2009, בהיותי צוערת בקורס קציני חינוך נתבקשתי לפקוד את הקבר של נתנאל גרשוני, שקבור בחיפה במרחק לא רב מבית הוריי.
עליתי לקברו והייתי לבדי, מצידי היה אדם מבוגר שפקד את הקבר הסמוך. שאלתי אותו האם הוא יודע פרטים כלשהם לגבי נתנאל. סיפר שהוריו גרו בעתלית ולמיטב זכרונו הפסיקו בערוב השנים לפקוד את קברו מפאת גילם. ישבתי שם שעה קלה, עמדתי בטקס ונתתי למחשבות לנדוד. דמיינתי את חייו, קוננתי על מותו תהיתי על מושג הגורל ועל מנת חלקנו במדינתנו הקטנה ועל חיינו.
המציאות שלנו אינה מאפשרת לנו להמנע משכול, כבר בגיל 13 איבדתי שני חברים בפעולת איבה באוטובוס בדרכם מבית הספר. הרגשתי שדווקא הניתוק היחסי מבחינת היכרות אישית וקרבה, אפשר לי לפרוק את הכאב הקולקטיבי ולחדד את המחשבות. זו הייתה חוויה מאוד עוצמתית באותה השנה. שבתי הביתה והחלטתי לחקור מעט את חייו. מצאתי חוטים שמסתמנים כמעט דומים, שכן גם אני למדתי בבית הספר הריאלי וגם אני הרגשתי שאני דוגלת בערכיו שלו ... בליבי התבשלה ההחלטה- שאמשיך לפקוד את קברו.
וכך, זוהי שנה תשיעית ברציפות שבה, ביום הזכרון, אני עולה לקברו. לא תמיד בשעת הטקס והצפירה, אלא בשעה הנוחה לי כדי להרגיש את הלב ולהתחבר.
השנה הייתי בחו״ל ביום הזכרון, עם שובי הרגשתי איך רגלי מוליכות אותי לקבר. כמן ברית כזו שביני לבינו, או במובן הרחב יותר- ביני לבין אלו שבמותם ובכאבם אני מסוגלת לקיים פה את חיי.

רותי ינאי-שטרסמן  2014
חושבת וזוכרת. לנפי כשבועיים ערכנו מפגש לבוגרי "חרמון" ביה"ס היסודי בנצרת עילית מחזור 1966ץ תמונותיך התנוססו כמו של כולנו במצגת שהוכנה, והעיניים הבורקות שלך התבוננו בצלם תמונות המחזור כמו של כולנו. כמה חסרת שם. עם הקול. והידיים והצחוק. געגועים אליך עדיין מפזרים עננה אפלה שמאיימת לחלוף על פניי עת אני זוכרת אותך ומיד העיניים שלך, והקול והידיעה. אתה איתי. כל עוד אני. למרות הזמנים ועידן העידנים שחלפו מאז.

ציפי ומיכה קרא-עוז  2011

אורלי  2010
נתנאל היקר, אני האחיינית שמעולם לא הכרת, כ"כ חבל לי שלא היתה לי הזכות להכיר אותך. אני חיה את סיפורך, את הצלחתך שנגדעה בטרם עת, שומעת סיפורים מילדות על גדולתך הבלתי נתפסת, תוהה לאן יכולת להגיע, כואב הלב על ההפסד... אני גאה להיות חלק ממשפחתך, גאה להזכיר את שמך. א ו ר ל י

אמיר חס  2009
לנתי בעל הנשמה הענקית, מאיר העיניים, אהוב הנפש, שחיוך שכולו טוב לב תמיד היה נסוך על פניך. מתגעגע אליך. היית לי מדריך, חבר נפש, דמות של אח גדול. זוכר כמו היום את התחושה של להיות עטוף בחום רגשי, באהבה, בזמן ששוחחנו שיחות אינטימיות, מחזקות בפעולות בטבע בצופים. אתה חסר לי. זוכר כמו היום את הרגע שקיבלתי בבית הספר את הבשורה המרה על מותך. כואב לי שלא נפרדתי ממך כמו שהייתי רוצה. לא היית מסוגל להיות נוכח בהלווייתך ולבקר את הוריך. אתה בליבי לעד. אמיר