בן אראלה ומרדכי

בוגר מחזור מ"ג (תשכ"ב, 1962)

נולד (23/10/1944) בכפר חסידים

שירת כמפקד מחלקה בצנחנים

נהרג בקרב ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים,
(19/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בכפר חסידים
בן 29 בנופלו

יוסי נולד בו' בחשוון, תש"ה (23.10.1944) בכפר חסידים. הוריו, מרדכי ואראלה, ‏ ממייסדי הכפר, בני משפחת הרבי מיבלונה - מנהיגו ומקימו של המושב, השוכן ‏ בעמק זבולון. ‏

כשהגיע יוסי לגיל בית הספר הגיעו לכפר עולים מארצות אירופה ואסיה והם ‏ שוכנו על הגבעות שליד המושב. הוריו, שהאמינו בדוגמה אישית, שלחו אותו ‏ לבית הספר הממלכתי החדש, לכתה של ילדי עולים שלא ידעו את השפה, והיו ‏ ביניהם אף בריונים ומתפרעים. מכיוון שהיה ילד חזק וידע לעמוד על שלו, רכש ‏ לו מעמד של כבוד ביניהם, ויותר מכך למד להכירם ולחוש את בעיותיהם. ‏ בחוויות ילדות אלו נעוצים שורשי פעילותו החברתית והקהילתית בשנים ‏ שלאחר מכן.‏

לאחר שסיים את בית הספר המקומי, למד בביה"ס "תיכון חדש". הוא הצטיין ‏ בלימודי הטבע. משם עבר לפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי, אותה עזב ‏ לאחר שנה אך נשאר בריאלי וסיים בהצטיינות במגמה ביולוגית.‏

יוסי התגייס לצה"ל בסוף שנת 1962, התנדב לצנחנים, סיים קורס מ"כים, וסירב ‏ ללכת לקורס קצינים לפני שיתנסה בהדרכת טירונים ויהיה בטוח שהוא מסוגל ‏ לפקד. את קורס הקצינים סיים בהצטיינות וחזר לגדוד כמפקד מחלקה. מפקדיו ‏ העריכו אותו כקצין טוב ומסור, בעל רמה מבצעית טובה, קפדן כלפי חייליו, ‏ הדורש מהם אך ורק את מה שהוא מוכן לבצע בעצמו. דאגתו לחייליו הייתה ‏ לשם דבר - היה מלווה להם כסף כשהיו זקוקים לכך, נסע לבקר את הוריהם ‏ כשהיו רתוקים לבסיס, ותמיד היה נכון להאזין לבעיותיהם האישיות ולעזור ‏ כמיטב יכולתו. ‏ לאחר גמר השירות הסדיר, המשיך יוסי קרוב לשנה בצבא קבע בדרגת סגן, ‏ ולאחר לבטים קשים עזב את צבא הקבע, חזר למשק לתקופה קצרה, ויצא לבדו ‏ למסע ארוך ברחבי העולם שנמשך יותר משנתיים. ‏ מסעו עבר דרך איטליה, שוויץ, עבודה בכרמי איכרים בצרפת, הפלגה עם דייגים ‏ פורטוגזיים ליד האיים הקנריים, מאסר בגווטמאלה (השוטרים חשבו שהנווד ‏ המזוקן, הנושא מצלמה הוא מרגל קובני), סיור קצר בארה"ב וחטיבת עצים ‏ בקנדה.‏

יוסי גילה עניין רב בגידולי מים (הידרופוניקה) אליהם "נתפס" באחד מסיוריו ‏ באילת, ושם קיווה להגשים את חלומו על קיבוץ עירוני. הוא שב מקנדה לארה"ב ‏ לסיור חקלאי, הגיע לאוניברסיטת ריברסייד שבקליפורניה ונרשם לקורסים פוסט ‏ דוקטורנטים בגידולי מים. הוא הצטיין בלימודיו וחבריו לכתה בעלי תואר כולם, ‏ סירבו להאמין שהוא רק בוגר תיכון. בעזרת הפרופסורים ערך לעצמו תכנית ‏ לימודים מרוכזת, מתוך מחשבה לסיים תוך שנה.‏

נוסף ללימודים ולעבודה לצורך פרנסה, נעשה יוסי פעיל בקרב הנוער היהודי ‏ והמקסיקני-אמריקני שבקמפוס. את הצעירים היהודיים ארגן לקבוצה ציונית ‏ והודות למאמציו הוקם באוניברסיטה אגף ללימודי היהדות. בין הצעירים ‏ המקסיקנים עבד קשה כדי לרכוש ידידים לישראל, ולנטרל את התעמולה הערבית ‏ שמצאה אצלם אוזן קשבת. ‏ פעילות נוספת הייתה - גיבוש תכנית להקמת קיבוץ עירוני באילת, בו יחיו ‏ ישראלים ובני נוער מארה"ב. היישוב אמור היה להתבסס על משק של גידולי מים ‏ ועל עבודה בעיר. היה לו חלום לחיות ולעבוד בחורף באילת, ובאביב ובקיץ ‏ לעלות למשק ההורים בכפר, כדי לבצע את העבודה הדרושה.‏

לאחר סיום הקורסים בריברסייד, המשיך יוסי במסעו למזרח הרחוק. הוא ‏ התרשם עמוקות מיפן, מתושביה ומגישתם ליחסי אנוש. הוא ביקר בכמה ‏ קיבוצים יפניים, בהם עבד, הקשיב וספג. שם למד את דרכי התקשורת הבין ‏ אישית ואת השיטות שפותחו לעידוד פתיחות והשתתפות בחיי הקבוצה. ‏

משם המשיך להודו, נפאל, איראן ו.... הביתה.‏

בבית חש כביכול, שזמנו קצר ומלאכתו מרובה. הוא נכנס בתנופה רבה לעבודה, ‏ כולל ניסיונות בגידולים ובזנים חדשים. בד בבד התחיל בהגשמת חלום ה"עיר-‏ בוץ" באילת, שם רצה לקלוט חבורה חדשה שהחלה להתארגן בישראל ובארה"ב. ‏ אך כאן נחל אכזבה קשה. אנשים בסוכנות שהתלהבו מהרעיון לא האמינו כנראה ‏ שהדבר בר ביצוע, ומתוך "כוונות טובות" הכשילו את התכנית. ‏ שבע רוגז ואכזבה מהמפגש עם הממסד נטש יוסי את חלום אילת.‏

בני הנוער ב"רכסים", שביניהם חזר לפעול כשחזר מחו"ל, נהנו מכך שיוסי היה ‏ עכשיו כולו "שלהם". מועדון הצעירים שהקים, יחד עם עוד פעילים במקום, היה ‏ שונה מהמקובל: הצטרף אליו נוער מכל הגילאים, דתיים וחופשיים, ממפלגות ‏ פוליטיות שונות, סטודנטים ובוגרי בי"ס עממי. ‏ המועדון שקק חיים: שיחות במעגל, דיונים בנושאים אקטואליים בשיתוף ‏ מומחים, טיולים ברחבי הארץ, ריקודי עם, ומסיבות חג בהן הוגשו מאכלי העדות ‏ השונות, והופיעו להקות פולקלור שלהן.‏

באותה תקופה התחתן יוסי עם צופיה לבית אפרים, והזוג הצעיר עבר לגור בבית ‏ הקטן במשק ההורים. בית זה הפך למוקד ומרכז לחלום הישן-חדש של הקמת ‏ קיבוץ עירוני ברכסים. הימים היו מוקדשים לעבודה במשק, הערבים קודש ‏ למועדון וסופי השבוע לגיבוש החבורה החולמת על קיבוץ עירוני.‏

מלחמת יום הכיפורים שמה קץ לכל החלומות. כבה הניצוץ ש"הדליק לבבות". ‏ יוסי הובא למנוחות בבית הקברות בכפר חסידים, הכפר בו נולד, כשהוא מותיר ‏ אחריו אישה, הורים, אחיו הבכור אהוד, וכן כתבי יד, צילומים ומחקרים.‏