בן פנינה וצבי

בוגר מחזור כ"ח (תש"ז, 1947)

נולד (23/8/1929) בפולין

שירת כלוחם בחטיבת יפתח, בפלמ"ח
מספר אישי בצה"ל: 80317

נהרג בקרב בעמק בית שאן במלחמת העצמאות,
(7/3/1949)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 19 בנופלו

בן צבי ופנינה. נולד במנחם אב תרפ"ט (23.8.1929) בוארשה, פולין.‏

בן יחיד להוריו. אביו, ציוני ותיק, גידל את הילד ברוחו. בשנת 1934 עלה עם ‏ הוריו ארצה. למד בבית הספר הריאלי בחיפה. היה חבר בצופים. פעל בשבט ‏ ‏"צופי ים" כמדריך מסור לחניכיו בלב ובנפש. כאשר אחדים מחניכיו היו זקוקים ‏ לכסף כדי לצאת למחנה, הלך משה לעבוד בצבעות אניות כדי להרוויח את ‏ הסכום הדרוש. בן 15 וחצי היה אז. ‏

אחרי סיימו את בית הספר הריאלי, בקיץ תש"ז יצא לדפנה להכשרה במסגרת ‏ הפלמ"ח והעמיד את עצמו לרשות ה"הגנה" בגליל העליון. כאן השתלם גם כנהג. ‏

עוד לפני פרוץ המלחמה הרשמית, עם פלישת צבאות ערב לארץ, עבר עם ‏ קבוצתו את כל הקרבות הקשים להגנת הגליל ושחרורו. באחד ממכתביו כתב: ‏ ‏"רק אחרי שביצענו את המוטל עלינו נוכחנו מה רב חלקנו בהפיכת הגליל לגליל ‏ עברי. היו אמנם ימים קשים, אך הדבר היה כדאי---". ‏ השתתף בליווי שיירות בגליל ובקרב האכזרי בנבי יושע. נפצע ברגלו עם כיבוש ‏ מחנה הלגיון שעל יד ראש פינה, אך בהיותו בחופשה כפצוע לא נח ולא שקט עד ‏ אשר מצא לו תפקיד במוסך צבאי בהתנדבות. את מעשהו זה נימק כך: "אני פצוע ‏ ברגל אך ידי הן בסדר". ‏

בשלב השני של הקרבות השתתף בכיבוש רמלה לוד, בפתיחת הדרך לנגב ‏ ובהחזקתה. נשלח לקרבות בנגב, השתתף במבצע "עשר המכות" ועם סיומו נשלח ‏ לנופש לבסיס יחידתו בבית שאן. שם נפל בעת התנגשות פנים אל פנים עם חיילי ‏ האויב ביום ז' באדר תש"ט (7.3.1949).‏

נקבר בחיפה.‏ עמד להשתחרר כעבור זמן קצר ולעלות עם חבריו להתיישבות. במכתבו לאביו ‏ כתב ראש הממשלה, דוד בן גוריון: "עם שיש לו בנים כאלה לא ירא רע". ‏