בן רחל ואברהם

בוגר מחזור ל"ו (תשט"ו, 1955)
בוגר הפנימייה הצבאית - מחזור א'

נולד (30/6/1937) בחדרה

שירת כמפקד מחלקת ג'יפים בחיל השריון
מספר אישי בצה"ל: 325153

נהרג בקרב במלחמת סיני (מבצע "קדש"),
(31/10/1956)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים
בן 19 בנופלו

צפייה באתר אינטרנט לזכר בנימין-זאב יעקבי

בנימין נולד בשנת תרצ"ז (1937) ביום כ' בתמוז ולכן נקרא שמו בישראל בנימין ‏ זאב. ‏ הפרוטה לא הייתה מצויה במשפחה באותן השנים ובנימין ז"ל גדל וחונך בשנים ‏ הראשונות בחייו בתנאים חומריים קשים. אמו נאלצה אז לעבוד בפרדס או ‏ בסלילת כבישים כדי לאפשר את קיומה של המשפחה הקטנה. בשנים ההן התרגל ‏ בנימין הקטן לבלות הרבה משעות היום לבדו, ויתכן שבכך הונח היסוד לשאיפתו ‏ לחדור בכוחות עצמו אל תוך הדברים מתוך הסתכלות מעמיקה ומתוך רצון ‏ להבין. ‏

בבית הספר העממי היה תלמיד טוב. הוא עשה רושם של ילד חולם ושקט, אולם ‏ כל דבר אשר ראה, חדר עמוק להכרתו. כשנזדמנו לו דברים אשר לא הבינם, ‏ הרבה לשאול ולא נתן מנוח עד אשר קיבל הסבר שהניח את דעתו. ‏

בבית הספר התיכון לא הצטרף לתנועת נוער, אף על פי שרוב רובם של חבריו, ‏ בני גילו, השתייכו לתנועות נוער שונות. חוש הביקורת המפותח שבו לא יכול ‏ היה להשלים עם שיטותיהן ועם ההתגדרות של כל אחת מהן על חברותיה, כאילו ‏ היא עצמה ציצית שכולה תכלת וזולתה - פסולה דרכה. למרות עמידתו מחוץ ‏ לתנועה מקובל היה על חבריו ונטל חלק פעיל בחיי החברה שלהם, לרבות מעשי ‏ הקונדס.‏

בהתייצבו למבחני הכניסה לביה"ס הריאלי ולפנימייה הצבאית נתקבל למגמה ‏ החברתית, מפני שבמתמטיקה חסר היה לו חומר של שנת לימודים שלמה (חומר ‏ אשר בביה"ס הקודם נלמד רק בשביעית). אך מכיוון שרצה ללמוד במגמה ‏ הריאליסטית דווקא, למד במשך ארבעת השבועות שנותרו לו עד תחילת שנת ‏ הלימודים את החומר החסר, עמד בבחינה ונתקבל למגמה בה רצה. ‏ שתי השנים שבילה בפנימייה היו קשות מאוד בשבילו. קשה היה לו מאוד להשיג ‏ את הרמה הנדרשת בלימודים, שעלתה בהרבה על זו של בית הספר התיכון ‏ בחולון, אולם רצונו להתחנך בפנימייה גבר על הכל: הוא אזר את כל הכוחות שבו ‏ והצליח. אף פעם לא התפאר, אבל היה מאושר ללא גבול כאשר ראה שעבודתו ‏ המאומצת נושאת פרי.‏

מאז נכנס לפנימייה לא הרבינו לראותו בבית. הוא בא רק בחופשות הקצרות, ‏ אשר הסתיימו לפני שהחלו. באותן החופשות גילה במיוחד את אופיו הטוב, את ‏ מסירותו למשפחתו, את אהבתו הגדולה לאחיו הקטן. כשבא - לא דרש דבר, אלא ‏ נתן את כל כולו למשפחה. לא פעם ניסו חבריו לשדלו שלא ישים לב כל כך ‏ למשפחתו, שכן כבר מבוגר הנהו, אולם הוא לא קיבל את דעתם, ובחיוך שקט ‏ היה מסביר להם, כי לא זו בלבד שאיננו רוצה לצער את הוריו, אלא שאם הוא ‏ מצליח לגרום להם נחת, הרי זה שבשבילו הבילוי הטוב ביותר.‏

התכונות שאפיינו אותו בכל שנות חייו המועטות היו טוב לב ויושר. אין אנו ‏ זוכרים מקרה בו שיקר. גם כשהדבר היה לרעתו ועלול היה לגרור אחריו עונש, ‏ אמר את האמת בלבד, את האמת במלואה. היושר האישי וטוב הלב באו לידי ‏ גילוי בכל דרכיו ובכל מעשיו.‏

הוריו