בן דבורה ואליהו

בוגר מחזור מ"ה (תשכ"ד, 1964)

נולד (16/12/1946) בחיפה

שירת כלוחם בצנחנים
מספר אישי בצה"ל: 943023

נהרג בקרב ממערב לתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים,
(18/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים
בן 27 בנופלו

אורי נולד בחיפה בכ"ד כסלו תש"ו (16.12.1946), להוריו אליהו ודבורה.‏ בעיר זו למד 12 שנים בבית הספר הריאלי וסיים את המגמה הריאלית. אורי עסק ‏בפעילות חברתית ענפה בבית הספר ומחוצה לו - בבית הספר ריכז את מפעלי ‏חברת התלמידים ואף זכה לפרס הצטיינות על יחסי אנוש. ‏

בתנועת הצופים התחנך וחינך עד צאתו לנח"ל המוצנח. מטעם הגרעין נשלח ‏להדרכה ב"שבט הכרמל".‏

בתום השירות הצבאי ירד לשנת שירות בעיירת הפיתוח ירוחם שבנגב.‏

במלחמת ששת הימים השתתף בפריצת הדרך לעיר העתיקה בירושלים ובפעולה ‏זו נפצע. אורי המשיך להלחם פצוע עד שהובא מחוסר הכרה לבית החולים ‏‏"ביקור חולים". ‏
למחרת היום חמק ממיטת חוליו ודלק אחרי יחידתו שהייתה בדרכה לרמת הגולן. ‏
הפסקת האש קטעה את מאמצי השכנוע שעשה להתקבל שנית ליחידתו.‏

‏"מה הרגשת כשנותרת בודד ופצוע, מוקף חיילי אויב?" שאלו אביו לאחר מכן. ‏
‏"התנגנו לי זמירות 'כל נדרי' של סבא", השיב.‏

שלוש שנים לאחר מכן סיים בהצטיינות את לימודי התואר הראשון בחוגים ‏לסוציולוגיה ולמדעי המדינה. בחוג למדעי המדינה שימש כעוזר הוראה לפרופ' ‏שלמה אבינרי.‏
במקביל, עבד ביחידת "אמנות לעם" במשרד החינוך והתרבות, ריכז את הפעילות ‏התרבותית בעיירות הפיתוח ושימש כרכז חגיגות המימונה.‏

בשנת 1971 נתמנה לעוזרו הראשי של משרד החינוך והתרבות, אלעד פלד.‏

חודשיים לפני מלחמת יום הכיפורים החל בלימודי הדוקטורט במגמת ‏Public Policy‏ ‏באוניברסיטת מישיגן שבארה"ב, לשם נשלח מטעם משרד החינוך והתרבות. "אני רוצה להמשיך ולהזיז משהו במדינה שאחזור", אמר.‏

כשפרצה המלחמה מיהר אורי ארצה. "עשרים אלף איש, רבים מהם יהודים, ‏שעטו למשחק הבייסבול ומילאו את הכבישים, ואיש לא העלה על דעתו שאני רץ ‏לתפוס את המטוס הראשון ארצה כי הבית שלי בוער", סיפר לחברו בנמל ‏התעופה קנדי במוצאי יום הכיפורים.‏

כשניתנה ה"אזעקה" בבית הכנסת בדטרויט בבוקר יום כיפור, עזב מיד והסביר ‏למארחיו: "אני מוכרח לרוץ, החברה לא יסתדרו בלעדי".‏
מנמל התעופה בן גוריון התקשר הביתה ודרש בשלום כולם כאילו הוא עדיין ‏מעבר לים. רק אחר כך הבינה משפחתו מדוע רעד קולו בטלפון.‏

דרישת שלום ממנו הגיעה רק בעקיפין מחבר פלוגה שנפצע בצליחה. הוא סיפר ‏למבקריו בבית החולים: "יש בפלוגה חברה שלא יודעים להוריד את הראש. אני ‏חושש לאורי, הבחור פשוט משחק באש".‏

אורי פעל במסגרת כוח משימה שהגן על ראש הגשר ממערב לתעלת סואץ ‏ובמוצאי שמחת תורה (18.10.1973) נפל תוך כדי לחימה ביחידת קומנדו מצרית.‏