בן שולמית וישראל

בוגר מחזור י"ט (תרצ"ח, 1938)

נולד (13/5/1920) ברומניה



נהרג בעת מילוי תפקידו על הגנת קיבוץ בית הערבה (13/12/1940)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בבית הערבה
בן 20 בנופלו

נולד ביום כ"ה באייר תר"פ (13.5.1920) בנובסליצה שבבסאראביה. בשנת עלה עם משפחתו לארץ-ישראל. הם התיישבו בחיפה ויעקב למד תחילה בבית ספר יסודי. אחר כך עבר לבית הספר הריאלי. מקצועות הלימוד שמשכו ביותר את לבו היו עברית, תנ"ך, היסטוריה, תלמוד ואגדה. כעדות אחד ממוריו היה בעל "אופי מוצק, נוקשה, חד-זווית במקצת, מכונס בתוך עצמו עם ברק של מרדנות בעיניו הבהירות. . . אינטלקט חזק, ער וחריף. בעל הבעה עשירה בעל פה, בעל סגנון מעולה בכתב". באותן שנים הצטרף לתנועת "הצופים" אך כעבור זמן מה עברה כל קבוצתו ל"מחנות העולים" ויעקב התמסר כולו לתנועה. עם סיום לימודיו בבית הספר הריאלי יצא עם חבריו לתנועה להכשרה בקיבוץ משמרות. לאחר סיום שנת ההכשרה, באוגוסט , נסע עם כמה חברים לטיול באירופה ומשחזר לארץ הצטרף מיד לקבוצה שיצאה להתיישבות בבית הערבה בצפון ים המלח. חייו החדשים במקום - העבודה, המרחב מול השמש היוקדת - נתחבבו עליו מאוד ובשעותיו הפניות היה מרבה לקרוא וללמוד, היה גם חבר בוועדת התרבות ושקד באהבה על הכנת חומר לחוגי התנ"ך והספרות. ביום י"ג בכסלו תש"א (13.12.1940) יצא עם חברו זאב לוינטל לדוג בירדן, בין גשר אלנבי לים המלח. כנופיית ערבים ירתה בשניים ופצעה אותם פצעי מוות. השניים הובאו למנוחת עולמים בבית הקברות הקטן הנשקף על בית הערבה ועל הירדן. הניח הורים ואחות.