בן מרים ומרדכי

בוגר מחזור מ"ה (תשכ"ד, 1964)
בוגר הפנימייה הצבאית - מחזור י'

נולד (12/6/1946) בגבעתיים

שירת כקצין מודיעין חטיבתי בחיל השריון
מספר אישי בצה"ל: 947222

נהרג בקרב בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים,
(20/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב
בן 27 בנופלו


על תפקודו בקרב הוענק לו עיטור המופת
(הוענק בשנת 1975, כרס"ן)


צפייה באתר אינטרנט לזכר עמיחי בוכוול

התינוק עמיחי בוכוול בן מרים ומרדכי בא לעולם אור ליום רביעי, י"ב בסיוון, ‏ תש"ו (12.6.1946) ורס"ן עמיחי, הגבר התמיר והחזק, העשוי ללא חת, הנבון ‏ והחכם, נפל חלל ביום השבת, כ"ד בתשרי, תשל"ד (20.10.1973), בשעה 16:00, עם ‏ רדת השמש על בסיס טילים של המצרים מערבה לסואץ, תוך כדי מלחמה ‏ אכזרית ועיקשת.‏

עמיחי היה בן למשפחה חלוצית ולוחמת. סבא וסבתא, שמאי ושושנה בוכוול, ‏ באו כחלוצים בתחילת שנות העשרים עם העלייה השלישית. סבא יוסף הכט ‏ התגייס לגדוד העברי, ומעת ייסוד ה"הגנה" היה מפקדה עד 1933. סבתא נעמי ‏ הכט באה כחלוצה בתחילת שנות העשרים עם העלייה השלישית. ההורים מרים ‏ הכט ומרדכי בוכוול הכירו זו את זו בקורס מ"מים של ה"הגנה" בג'וערה בשנת ‏ ‏1942, כשמרים הייתה מזכירת הקורס ומרדכי חניך בו. מרים הייתה פעילה ‏ ב"גדעונים", שעסקו בעלייה ב' ומרדכי במלחמה נגד האויב הערבי והפולש ‏ הבריטי. מרים ומרדכי נישאו בשנת 1944, ועמיחי נולד בשנת 1946.‏

ילדיהם גודלו וחונכו לאהבת העם ולהגנת המולדת. עמיחי נולד בתקופת המרי ‏ נגד הבריטים. זמן קצר לפני היוולדו נפלו בחירי ישראל נפלאים ואמיצים בפיצוץ ‏ גשר אכזיב בצפון הארץ. ביניהם היה יחיעם וייץ. עמיחי נקרא על שם יחיעם, ‏ בשינוי מקום האותיות, במקום יחיעם - עמיחי, כדי להדגיש שעמי-חי, על אף כל ‏ התלאות והאסונות שעברו עליו.‏

עמיחי, שנולד בשכונת בורוכוב, היה הנכד הראשון בכל המשפחה, וכמובן שכולם ‏ אהבוהו. אך מעולם לא התפנק ותמיד החזיר תשומת לב ואהבה לכולם. כשהיה ‏ בגיל רך עברו הוריו לרמת גן. פרצה מלחמת השחרור. אבא גויס באופן מלא ‏ ואימא עבדה במשרד הביטחון שהוקם אז. עמי הלך לפעוטון והשתלב יפה בין ‏ הילדים, אך מצא זמן להיות גם עם עצמו, להתרכז ולעסוק בדברים שעניינו אותו. ‏ עמיחי גדל והתפתח לילד יפה, טוב ומבין. תמיד שאל שאלות וחקר לדעת על ‏ הנעשה מסביב. הוא אהב סיפורים, וכשהיו מספרים לו, היה עושה אזנו ‏ כאפרכסת ופותח זוג עיניים גדולות ושחורות, שהביטו ישר בעיני המספר, כדי לא ‏ להפסיד מילה או תנועה.‏

עמי עבר מחלות ילדות רבות, ובגילאים שבע עד עשר שכב שלוש פעמים בבית ‏ החולים ובבית בהתקפות דלקת הפרקים. גם בשכבו חולה קיבל עליו את הדין ‏ בשקט ובהבנה. הוא השתדל לא לבוא בדרישות מיותרות. היה בביקורת מתמדת ‏ של רופא, כי המחלה פגעה קלות בלבו. בהגיעו לגיל בר המצווה נראה היה ‏ שהתגבר על מחלתו.‏

על אף היותו חודשים רבים מחוץ למסגרת בית הספר, היה בין התלמידים ‏ הבולטים והראשונים בכיתתו. נוסף לכך היה מוכן תמיד לעזור לאחרים וחיפש ‏ דברים לעשותם. באחת הפגישות עם ההורים, בהיותו בביה"ס העממי, אמר ‏ המחנך להוריו: "רק זאת אומר לכם, שירבו כמוהו בישראל". ‏ בתקופה זאת היה גם שנה אחת במוסד "הדסים" והתבסם שם מרוח השדה ‏ ומהטיפול בחיות הבית. אחר סיימו את ביה"ס העממי החל ללמוד בביה"ס ‏ התיכון "גזית" ברמת גן, שלאחר שנים הוסב שמו לביה"ס ע"ש בליך. ‏ לפני גמר שנת הלימודים בא אל הוריו ואמר: "אני רוצה לעשות למען המדינה, ‏ והדרך הנכונה, לדעתי, היא ללמוד בפנימייה הצבאית". כיוון שידוע היה להוריו ‏ וגם לו שבפנימייה יש צורך במאמץ פיזי רב והיה חשש לבריאות, שאלו בעצת ‏ רופאיו, ולאחר שהבדיקות הוכיחו שאמנם נרפא לחלוטין, לא עיכבו בעדו. הוא ‏ ניסה להתקבל, עבר את כל המכשולים והצליח.‏

בפנימייה התגבר, התחשל, נעשה עצמאי מאוד, הפך לגבר, ויחד עם זאת היה ‏ קשור להוריו ולמשפחתו הענפה. עמי היה עדים נפש, השתדל לא לפגוע באיש, ‏ תמיד חיפש הזדמנות לעזור לאחרים. יחד עם זאת ידע לעמוד על שלו ברגע שידע ‏ כי הצדק עמו. עמי אהב את הארץ, טייל בה הרבה, ומראותיה נקלטו בראשו ‏ ובנפשו. עוד בהיותו חניך הפנימייה עזר במקרים רבים למטיילים טועים בחלקי ‏ הארץ השונים למצוא את דרכם. ‏

עמי סיים את לימודיו בבית הספר הריאלי בשנת תשכ"ד (1964) במחזור מ"ה, ‏ מחזור י' של הפנימייה הצבאית. ‏

ב3- ביוני, 1968 נשא לאישה את אילנה, שהכירה מבית הספר התיכון ומתנועת ‏ הצופים ברמת גן. שבוע לפני נישואיו גמר קורס צניחה. לטקס הנישואין לא רצה ‏ בשום אופן לתפור חליפה והלך לחופה בחולצה לבנה ובמכנסיים ארוכים. הוריו ‏ הציעו לו טיול לחו"ל עם רעייתו הצעירה, אך לעמיחי היה רעיון משלו - לקח ‏ אוהל סיירים, מזון וכלים ונסע עם אילנה לבלות כמה ימים על שפת הכינרת, ‏ בחיק הטבע.‏

את מלחמת ששת הימים עשה באחד הענפים באמ"ן בגילוי מטרות אויב, וכדי ‏ להריח אש ממש יצא לאחר מכן לפעילות ברמה. לאחר שרות של למעלה מארבע ‏ שנים בצבא נענה להפצרות הוריו ועבד במפעלם כשנתיים. תוך כדי שהותו בצבא ‏ ועבודתו אצל הוריו, סיים שתי שנות לימוד כלכלה באוניברסיטת תל אביב וגמר ‏ ללמוד מדעי המדינה. בתקופת עבודתו אצל הוריו השתדל להיות כל הזמן ‏ בתמונה בשטח המודיעין בענף אליו השתייך והיה מקדיש שעות מרובות לעזרה ‏ ולייעוץ לחבריו. כעבור שנתיים חזר לצבא בתפקיד עוזר קמ"ן בקצח"ר, עוזרו של ‏ סא"ל פניה, שהיה סגן מפקד הפנימייה הצבאית בתקופת לימודיו של עמי. הוא ‏ חיפש פעילות והצטרף לצנחנים, שפעלו אז רבות בשטחי האויב. ‏

ב3- ביוני, 1971 (יום הנישואין) נולד לו ולרעייתו בן וקראו לו איתן. בגמר תפקידו ‏ בקצח"ר, בקשו להחזירו לענף המודיעיני אליו השתייך בעבר, אך הוא רצה להיות ‏ פעיל בשדה ועבר לשריון, ואחר סיימו את קורס מ"פ שריון התמנה לקמ"נ חטיבה ‏ ‏401 בסיני. בחטיבה פעל משנת 1972, חרש את השטח לאורכו ולרוחבו והצליח ‏ להכירו כאת עשר אצבעותיו. מפקדיו מספרים, שעם קבלת התפקיד ירד לחטיבה ‏ עם מטען שלם של מפות וצילומי אויר מעודכנים, אשר הביאו תועלת רבה. ‏ במשך כל זמן שירותו בסיני לא חיכה שיורידו לו מפות וצילומים, אלא כשהיה בא ‏ הביתה לחופשות היה דואג קודם כל להשיג מהמקור הראשון את המפות ‏ והצילומים המעודכנים ביותר. כשעמי היה מופיע בימי שישי לאמ"ן נעול סנדלים ‏ ולבוש מכנסיים קצרים, ידעו כולם שהוא זקוק לחומר, ואחרי תקופה מסוימת ‏ הכינו לו מראש עט מיוחד עבורו. הוא היה אהוד על כולם והיו מוכנים לעשות ‏ עבורו הכל.‏ בספטמבר 1973 אפשרו לעמיחי ללמוד שנת לימודים על חשבון הצבא כדי לסיים ‏ את לימודי הכלכלה. הגיע המחליף, אך עמי לא רצה לעזוב את החטיבה עד שיהיה ‏ בטוח שהמחליף אמנם נכנס לעניינים, ובפרט שחודשיים לפני זה התחלפו ‏ המח"טים והמח"ט הנכנס היה חדש בשטח. ‏

בינתיים פרצה מלחמת יום הכיפורים. עמי נשאר קמ"ן החטיבה, נלחם במלחמת ‏ הבלימה האכזרית בגזרה הדרומית, וביום השלושה עשר למלחמה עבר עם ‏ החטיבה לצד המערבי ברדיפה אחרי האויב, ונפל חלל על בסיס טילי אויב ב20- ‏ לאוקטובר, 1973.‏

להלן חלק מהערות מפקדיו על מעשיו בתקופת המלחמה:‏ ‏1. באחד הקרבות שנערכו לאחר חציית החטיבה מערבה לתעלה נהרג עמיחי ‏ מפגז שנורה לעברו בשעת ביצוע תצפית שיזם במבצע אישי מיוחד.‏ ‏2. בקרבות הבלימה הראשונים הקים והפעיל עמיחי בוכוול מערך תצפית שדווחה ‏ על פעילות המצרים בגזרה הדרומית. במתקפת השריון העיקרית של המצרים ‏ איתרו התצפיות את המאמץ העיקרי של חטיבה 3, דבר שהביא לשבירת מתקפה ‏ זו. ‏ ‏3. עמיחי שאף תמיד להיות בראש הכוח עם הצוותים שהפעיל. התפעלתי מרמת ‏ הביצוע שלו כקמ"ן המבצע, תפקידו בלחימה וכמפקד לוחם בשטח, יוזמתו ‏ ויכולת האלתור שלו במצבים קשים ומשתנים ראויים לציון מיוחד.‏