בן רות וצבי

בוגר מחזור ס"ד (תשמ"ג, 1983)
בוגר הפנימייה הצבאית - מחזור כ"ט

נולד (29/6/1965) בחולון

שירת כמפקד כיתה בחטיבת גולני
מספר אישי בצה"ל: 3779893

נהרג בעת מילוי תפקידו (17/7/1990)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנהריה
בן 25 בנופלו

צפייה באתר אינטרנט לזכר יוסף שפיגלר

יוסי, בן רות וצבי, נולד ביום כ"ט בסיון תשכ"ה, 29.6.1965 בחולון. ‏

כשהיה בן מספר חודשים נסע עם הוריו לאירלנד ולאנגליה במסגרת עבודת האב כמהנדס נפט. לאחר כשנתיים שבה המשפחה לארץ והשתקעה בנהריה. כאן למד ‏בביה"ס היסודי "רמז". אחרי כן התקבל לפנימייה הצבאית שבחיפה, שם השלים ‏את לימודיו בביה"ס התיכון הריאלי במגמה המזרחנית. ‏

על יוסי כחניך בפנימייה הצבאית מספרת רס"ן גילה מרקוביצקי, פסיכולוגית ‏הפנימייה: "יוסי בלט בנוף חניכי הפנימייה ברגישויותיו ובאיכויותיו הנדירות. אני ‏כפסיכולוגית של הפנימייה, ובעלי כמרצה להיסטוריה צבאית קלטנו את יוסי כנער ‏בעל ייחודיות יוצאת דופן באהבת הארץ והזדהות עם בעיות הבטחון של המדינה, ‏אהבת האדם וערכים הומוניסטים. לפעמים התייחסויותיו לאנשים ולבעיות ‏נתפסו כתמימות נעורים, אך לאחר שצמח וגדל הבנו שמדובר בתפיסת עולם, ‏בתכונות אישיות ובפילוסופית חיים". בילדותו היה יוסי חבר בתנועת "הצופים". ‏הוא הרבה לעסוק בספורט, שחיה, ריצה, הליכה למרחקים, מאוחר יותר למד ‏אייקידו וטאי-צ'י. הוא אהב מאוד לנגן. שעות ניגן על אקורדיון. היו בו סקרנות ‏וצימאון רבים לידע, לכן קרא בלי גבול וסוף. ‏עניינו התפרש על שטחים רבים - פילוסופיה, דת, טבע, פוליטיקה, היסטוריה - כל ‏מילה כתובה עניינה אותו.‏ הוא כתב שירים, ביקורות והשגות על מאמרים שקרא. ‏לפני גיוסו לצה"ל נסע יוסי לטיול לקניה כדי להשביע את רעבונו לטבע ולחיות ‏שכה אהב. ‏

יוסי גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1983 והתנדב לחיל הרגלים בחטיבת גולני. הוא ‏הוכשר כמ"כ. תקופה מסויימת עשה בגבול הצפון ביחידת הקישור לדרום לבנון. ‏

כשסיים את שירותו הסדיר נכתב בתעודת השיחרור שלו: "ממושמע, יעיל, ביצע ‏את תפקידו מעל לנדרש".‏

לאחר מכן התחיל ללמוד ערבית וסינית באוניברסיטה העברית בירושלים. ‏

ביום כ" בתמוז תש"ן, 17 ליולי 1990, כשהיה בשירות מילואים פעיל בצאלים, נפל ‏יוסי בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנהריה. ‏השאיר אחריו הורים ואחות - מאיה. ‏

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "קשה לי לכתוב על יוסי בזמן ‏עבר. עדיין עימי. קומתו התמירה, תכול עיניו ובעיקר חיוכו. יוסי היה מה שמכנים ‏‏"המורל של הפלוגה". ולא רק של הפלוגה. כל הגדוד, ובעיקר הלוחמים הוותיקים ‏הכירו את יוסי. טוב ליבו, נכונותו לעזור, התנדבויותיו הרבות מספור, עשו את ‏יוסי מודל לחיקוי וסמל לפלוגה כולה, וכך גם מצא את מותו. הוא לא היה אמור ‏להיות הקשר הפלוגתי, ולא אמור היה להיות קרוב כ"כ לפגז הקטלני. חיוכו וטוב ‏ליבו ישארו איתנו זמן רב".‏