בן קרינה ושמואל

בוגר מחזור כ"ה (תש"ד, 1944)

נולד (28/4/1926) בבסארביה

שירת כחבלן בפלמ"ח

נהרג בקרב בחזית הנגב במלחמת העצמאות,
(12/2/1948)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי ברביבים
בן 22 בנופלו

בן הרופא שמואל - זנויל. נולד ב28- באפריל 1926 בקישינוב שבסרביה ובנובמבר ‏ ‏1934 עלה לארץ עם הוריו והם השתקעו בחיפה. ‏

למד בבית הספר הריאלי ואחר כך השתלם בטכנולוגיה בטכניון בחיפה. חבריו ‏ מספרים על תפיסתו המהירה של "גולה" (זה היה כינויו), על הצטיינותו ‏ במתמטיקה על שתקנותו שכיסתה על עמקות ועושר נפשי, על קור רוחו ואומץ ‏ ליבו שעמדו לו ולחבריו בטיולים במקומות מסוכנים ובמצבים קשים. ‏ ‏"היה תמיד ער ודרוך ומוכן לבצע החלטות, אף אם התנגד להן. סוער בפנים, אך ‏ כלפי חוץ היה כסמל השקט והמתינות". (מדברי חבריו עליו, כפי שהכירוהו סמוך ‏ לשנתו העשרים). ‏

היה פעיל בצופיות ובפלמ"ח כסייר. השתתף בפיצוץ הרכבות ובחדירה למשטרת ‏ כנען. היה בין הנאסרים ב29- ביוני 1946 וישב ארבעה חודשים במחנה המעצר ‏ ברפיח, ומאז קנה לו אזרחות בנגב. השתתף בעליית אחת עשרה הנקודות ‏ הראשונות בנגב וחיי עתידו החל לבנות בין חלוצי הנקודה קלטה.‏

בדצמבר 1947 הוחזר לשירות וירד עם הרזרבה של הפלמ"ח לנגב. השתתף בכל ‏ המבצעים ובהובלת השיירות מחלוצה לבית אשל. למד בקורס לחבלנות. נשלח ‏ עם שתי כיתות להניח מוקשים בכפר חלצה (ליד חלוצה) מחשש שמא תושביו ‏ שעזבוהו יחזרו אליו ויעשוהו בסיס לניתוק הדרך בין חלוצה לרביבים, ששימשה ‏ גם את בית אשל ונבטים. הניח מוקשים בחלק המערבי של הכפר, ולפני כסותו ‏ את המוקש האחרון אמר לחבריו שיתרחקו. ‏ ‏"אם יקרה משהו, מוטב שרק אחד ייפגע". והוא היה האחד שנתרסק עם התפוצץ ‏ המוקש ב12- לפברואר 1948.‏ בו ביום נקבר ברביבים.