בת אולגה ויוסף

בוגרת מחזור י"ג (תרצ"ב, 1932)

נולדה (18/11/1914) בהונגריה

שירתה במשמר העם, בהגנה

נהרגה בעת מילוי תפקידה במלחמת העצמאות,
(9/6/1948)

הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בירושלים
בת 34 בנופלה

צפורה (פירי) ינאי לבית ברויאר נולדה ב18- בנובמבר 1914 בהונגריה.‏

בכיתה א' של בית הספר, בהיותה בת עשר, הכרתיה ונקשרתי אליה בקשרי חיבה ‏ וידידות עמוקים.‏

ביום 9 ביוני 1948 הבאנו אותה למנוחת עולמים אחרי שנהרגה בהפגזה ערבית ‏ על כרם אברהם, שכונת מגוריה בירושלים.‏

פירי הייתה ילדה, נערה ואישה שכמותה מעטות עלי אדמות. אמיתית וכנה, ‏ פשוטת הליכות וצנועה, חמה וטובה ועדינת נפש.‏

נכונותה לעזור לזולת לא ידעה גבול. רצתה חברה ללמוד נגינה בפסנתר וידה לא ‏ השיגה לרכוש פסנתר, פירי העמידה את שלה לרשותה. נדחתה נערה על ידי ‏ חברותיה, פירי הגנה עליה, עזרה לה בכסף, בתשומת לב, והביעה לה ידידות, וכל ‏ זאת בצנעה. ‏

אביה, פרופ' ברויאר ז"ל ואמה תבל"ח, היו מוכנים להעניק לבתם היחידה (אחיה ‏ יחיד נפטר בגיל רך ממחלה) מכל טוב. אך פירי הסתפקה במועט שבמועט. לבושה ‏ היה צנוע וצרכיה היו מועטים.‏

רק בהענקת מתנות ובסיוע לאחרים הייתה פזרנית וידה הייתה פתוחה לרווחה.‏

אחרי גמר בית הספר למדה בטכניון, ומשם עברה לאוניברסיטה העברית ‏ בירושלים. וביום אחד הפתיעה אותנו הנערה התמימה, הילדותית, כשהודיעה על ‏ נישואיה הקרובים, הראשונה מבין בנות הכיתה.‏

לביתה המקסים, לבעלה ולשני ילדיה, בן ובת, הייתה מסורה בלב ובנפש וליוותה ‏ את כל צעדיהם.‏

דאגתה לדירתה הנאה, וחששה כי דליקה פרצה בה בשעת ההפגזה, הייתה הסיבה ‏ ליציאתה מן המקלט, בו ישבה עם שני ילדיה. ליד דלת דירתה ממש, כשידה על ‏ הידית, פגע בה הפגז שלקחה מאתנו.‏

רשמה עמוק כל כך, עד שמעטים הימים העוברים עלי מזה 21 שנה, בהם אין ‏ זכרה עולה מלפני. היא הייתה חברה שאין שנייה לה, שלא הכזיבה מעולם.‏