בן אביבה וזאב

בוגר מחזור פ' (תשנ"ט, 1999)

נולד (14/11/1981) בחיפה

שירת כטייס מסוקי קרב בחיל האוויר
מספר אישי בצה"ל: 7081405

נהרג בעת מילוי תפקידו בתאונת אימונים (12/3/2013)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהרצליה
בן 31 בנופלו

צפייה באתר אינטרנט לזכר ארז פלקסר

בשעה אחת בבוקר של יום שני ה-12.3.2013 שבים ארז (31) ונעם רון (49) במסוק קרב קוברה, מאימון שגרתי שהחל בשעה תשע בערב של ה-11.3.2013. הם נמצאים חמש דקות מנחיתה מבסיס האם פלמחים. שומעים את נעם שואל את ארז "איך אתה נהנה מלימודי הפיזיקה" וארז משיב: "היה קורס אחד שדי סבלתי...". דממה.

יום קודם, ארז סיים את תקופת המבחנים בת חודש בפיזיקה, ולא נתן לעצמו אפילו יום אחד של הפוגה מהבחינות, ישר רץ לאימון, למלא אחר החובה שלו לחיל האוויר: לשמור על כשירות מבצעית. ארז גילה אחריות כלפי חיל האוויר, אך חיל האוויר נרדם בשמירה.

חיל האוויר טען שלא ניתן היה למנוע את התאונה, כשהאמת היא, שזו הייתה תאונת מיותרת, בת מניעה. לא ארחיב כרגע על התאונה. המעוניין ייכנס לאתר האינטרנט לזכר ארז פלקסר ויקרא במדור "זעקת אם" מידע על התאונה ועל תוכנית המקור ששודרה ביוני 2016 - "אמא אחת מול חיל האוויר". גידלתי ארבעה ילדים בחיפה, שני צמדים: אורן וארז, ולאחר 5 שנים את אלון ואלה. אביהם זאביק נפטר באופן מפתיע, כשאלה בת 4, אלון בן 5, ארז בן 10 ואורן בן 11. בורכתי בילדים מופלאים, שהיה ממש כיף לגדל אותם. נהניתי מכל רגע עד היום הארור ב-12.3.2013.

אני שומעת כרגע את ארז אומר לי: אמא, די עם השטויות שלך, אל תבזבזי זמן על סיפורים עליי ועל הנצחה. תמשיכי בחייך ותחגגי את החיים. ואני עונה לארז, שאינני יכולה, שאני רוצה לברוא אותך מחדש. ארז, היית תינוק זריז ושובה לב, אח נפלא לאורן. הענקת בשמחה את הבכורה לאורן. כולם סברו שאתם תאומים. תמיד ביליתם יחד בכל מיני פעילויות כמו שחיה, רולר בליידס, גלישת גלים, צלילה, רכיבת אופניים, סקי, טיפוס צוקים, טיולים, מחשב וגם עם חברים. כמשפחה הרבינו בטיולים בארץ, ולימים התברר לי שהפנמת את כל ההסברים של המדריכים - בור סוד שאינו מאבד אף טיפה.

היית חניך ומדריך בחוגי סיור והשקעת את כל כולך בהדרכה.

התגייסת לקורס טיס ב-1999 וסיימת בהצטיינות. היית לטייס במסוק קרב קוברה (מסוק שיצא מהשירות בחיל האוויר ארבעה חודשים אחרי האסון). ביקשת בקשה חריגה, לעבור ממערך הקרב למערך התובלה, אך סורבת וקיבלת את הדין, למורת רוחי. שימשת גם כמפקד הדרכה של סימולטור לנש"מ בשני בסיסים שונים: חצור ופלמחים, תפקיד שמאוד אהבת ובו מיצית את יכולותיך. את השירות סיימת בדצמבר 2007 בגיל 26. ידעתי שחיכית לסיים את השירות הצבאי, משום שרצית להיות "אדון לעצמו", חופשי ונטול התחייבויות למסגרת כלשהי. ואכן, סמוך לתום השירות ב-5.3.2008, יצאת לבדך לטייל באפריקה, ברכב שהתקנת בו מערכות ללינה, לבישולים בשטח ולגלישת גלים. חברים הצטרפו מדי פעם. כיוון שידעת שתיסע בדרכים-לא-דרכים, למדת מראש מכונאות וכיצד לתקן תקלות ברכב. מה שמרשים במיוחד, ארז, הוא שלא חששת מבדידות ולא חששת להיות לבד בכל ההרפתקאות, כי היה לך חיבור מופלא לשקט שבך. וכי גם ספר - היה לך לחבר.

בגיל 29 היית לסטודנט לפיזיקה ולגיאופיזיקה באוניברסיטת תל אביב. סיימת תוך 3.5 שנים תואר ראשון ושני בפיזיקה בהצטיינות. מירב אשתך קיבלה אותם במקומך.

היית לבעל אוהב למירב ועברת להתגורר איתה בהרצליה. היית הכי אבא שאפשר לאורי - אורקלה - במשך ארבעה חודשים וחצי, וגם לכלבה סילי.

והיית לי לבן שלא יכולתי לחלום לטוב ממנו. תמיד שקט, מופנם, צנוע ומינימליסט בדיבור תאמת מאוד למידותיי ולשאיפותיי, אבל לא פעלת כדי לענות על ציפיות שלי או של אחרים. תמיד תמיד היית נאמן לעצמך ומחובר לעצמך. הייתה לי זכות ענקית להיות האמא שלך.

אלה אחותך כותבת: "ארזי, היית יוצא דופן, היית בשבילי מין שילוב של סופרמן ואיינשטיין - הכול היה לך קל, הכול ידעת, בהכול היית הכי טוב ואת הכול עשית בצניעות. בדרך המיוחדת שלך הצלחת לגרום לכולנו להרגיש שאנחנו לא פחות טובים ממך. אבל אנחנו פחות טובים, אפשר להודות... ואת הטוב ביותר, לקחו לנו."

אלון אחיך כותב: "אני יודע שמעולם לא רצית לשמוע על התשבוחות האלו, תמיד ניסית להקטין כל דבר שעשית, אולי כי ידעת שאף אחד מאיתנו לא יכול להגיע להישגים שלך ולא רצית שנתבאס, ואולי זה פשוט בגלל הצניעות הכל-כך אופיינית שלך."

אורן אחיך כותב: "את ארז עניינו המון דברים והוא היה מוכשר בהמון דברים. אבל דבר אחד לא עניין אותו בכלל – וזה לספר על עצמו ועל ההישגים שלו. אני באמת לא מבין איך אפשר להיות עד כדי כך צנוע. אבל ככה הוא היה, ולכן אני מניח שרוב מי שהכיר אותו לא הכיר את כל התמונה, את כל מה שארז עשה, את כל מה שעניין אותו, את כל ההישגים שלו. לכן חשוב לי לנצל את המעמד הזה, כדי לספר ולהתגאות באח שלי, האהוב. אם הוא היה פה הוא היה מתעצבן והולך, אבל... הוא לא. אז מותר לי...."

אוהבת מאוד לקרוא את מה שכתבו הסובבים אותך בספר "דרך ארז". נחשפת שם דמותך בכל גדולתה. ארז, אתה יכול לשמש השראה לרבים איך לתת משמעות לכל רגע בחיים ואיך לחיות חיים מאוזנים בין עבודה, משפחה, אתגרים ופנאי.

הרבה תחביבים היו לך ארז. לימדת את עצמך ללוות בגיטרה, לימדת את עצמך ערבית, היית לנגר חובב, הכרת את כל המילים של השירים העבריים. ביקשת ממדריכות הסימולטור לא לצרוב מוסיקה ישראלית מהאינטרנט כי צריך לתמוך בזמרים.

כך כתב א"א: "כל מי שהכיר את ארז אהב אותו, אי אפשר אחרת. קסם לכולם, בשובבות, בשלווה, בשקט, בנחישות, בהומור, בסקרנות ובעיקר בצניעות שבה התנהל. מעולם לא התגאה ביכולותיו או בהישגיו יוצאי הדופן."

ארז, אתה מדריך בנשמה. אהבת להדריך וללמד בכל התחומים. ובהקשר זה כתב דוקטורנט מושיקו: "ארז הציב נורמות גבוהות בהדרכת סטודנטים, שהיו אחר כך בעייתיות לכל שאר המדריכים. אף אחד לא נפגש עם סטודנטים שנה א' לפני המעבדה, אבל הוא היה עושה איתם פגישות הכנה ודן איתם בניסוי ובאיזשהו שלב, משה הדוקטורנט אמר לו: מה אתה עושה ארז? לא צריך עד כדי כך להיסחף."

אסיה כתבה: "... העשייה הבלתי פוסקת שלו והרצון להשתפר וללמוד עוד מהכול הייתה השראה עבורי ועמדה בניגוד מוחלט לשקט שהוא שידר. תזזיתיות ממקום שעד היום נראית לי על אנושית ... חדוות עשייה שלא רואים הרבה בימינו. התרומה והאתגר סיפקו אותו והוא פרח."

אהבת את הטבע והארץ בכל נימי נפשך ואין שביל או מקום שלא טיילת. שצקי כותב, שארז תמיד טרח להתכונן לטיולים עם מפות ואביזרי המחשה כדי לתת לחברה הסברים על גיאולוגיה, ארכיאולוגיה, היסטוריה ובוטניקה.

נטע כותבת ש"ארז היה סבלני והיה מאוד מאוד קשה לעצבן אותו. הוא אמר לי פעם שעצבנות זו בחירה של האדם שמתעצבן. אפשר להגיד שעם כל סיטואציה הוא התמודד בשוויון נפש ומתוך בחירה חופשית לא להתעצבן ממצבים שבהם קשה להישאר אדישים.

סגל מספר ש"אין חבר טוב כמו ארז. תמיד מתגייס לעזור." והטייסים מספרים שהוא היה 'ה-מקצוען' ו'ה-מקלען' וחכם מכולם, מדרגה מעלינו". וגם "מצחיק ובעל חוש הומור ציני", ו"לא מהסס ללמוד מאחרים ולהתייעץ עמם".

עיטם מספר שארז היה הר של ידע, הענו האולטימטיבי ומנהיג באופן אחר.

מדריכות הסימולטור סיפרו שכולן אהבו לשרת במחיצתו, יצר חוויית למידה משמעותית, שזכו להכיר. אגדה, שקורץ מחומר שונה ונדיר. "מלך העולם".

ארזי שלי, חייך היו קצרים מידי ועם זאת מלאי עשייה ומשמעות. התנסית בכול מכול. לא שאפת להצטיין אלא ליהנות מהדרך, אך בסופו של דבר הצטיינת בכול.

עד כאן טעימה מארז שלי, והיתר - באתר האינטרנט ע"ש ארז פלקסר.