בן כרמלה ושמואל

בוגר מחזור ע"ה (תשנ"ד, 1994)

נולד (29/7/1976) בחיפה

שירת כנווט קרב בחיל האוויר

נהרג בעת מילוי תפקידו (1/3/1998)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 22 בנופלו

צפייה באתר אינטרנט לזכר אורי מנור

בוגר מחזור ע"ה (1995) של ביה"ס הריאלי בחיפה. סיים לימודיו בהצטיינות יתרה.

שחקן טניס וכדורגל (יחד עם נבחרת ביה"ס נסע לטורניר כדורסל בהונגריה. בטורניר זה המתקיים עתה לזכרו של אורי - מוענק גם גביע על שמו). אורי שחק כדורסל גם ב"הפועל חיפה", מכבי נשר ונבחרת "בית-הלוחם", היה חבר בארגון הצלילה התת-ימית.

שלוש פעמים הצליח אורי להציל חברים ממוות: פעם ראשונה, בעת צלילה במפרץ אילת כשזיהה מצב מצוקה אצל חבר ודאג לרתק אותו לסלע עד שהגיעה עזרה; ופעמיים נוספות בטייסת: כוחו הפיזי העצום עזר לו להחזיק "חופה" של כלי טיס, שהחלה לקרוס מעל ראשו של אחד הטכנאים ופעם נוספת כשחבית ענק התגלגלה מעל לראשו של אחד החיילים.

מפקד הטייסת בדברי ההספד שלו אמר: "אורי היה שילוב מופלא של ילד ענק מבחוץ ואדיר מבפנים. עוצמה פיזית יחד עם רכות, חן, יושר, שלמות וחוש הומור מופלא".

בלטה אצלו היכולת הנפלאה להבחין בין עיקר לטפל, היכולת לדעת ולצפות דברים מראש (כמו למשל השאלות שישאל המורה במבחן...), אורי היה בעל יכולת קריאה מהירה ויסודית ובעל יכולת למידה עצמית, שהתבטאה בלימוד תוכנות מחשב חדשות בעת שירותו הצבאי.

נראה היה שהכל פתוח בפניו, וכל כיוון בו יבחר - יצליח.

חבריו בקורס הטייס מספרים כי ברגעים הקשים ביותר ידע תמיד לסחוף אותם לעולם של הנאה, כיף, צחוק וזלילות. ביקוריהם המשותפים במסעדות והארוחות שארגן הפכו לשם דבר.

בעל הבית (בן ה- 80) ממנו שכר אורי דירה בת"א כארבע ימים לפני נפילתו, מתאר את אורי: "התרשמתי מהרגעים הראשונים מהופעתו הנאה וממעלותיו שבלטו ולדעתי אפיינו אותו: חשיבה בהירה, צורת דיבור שקולה, הומור עדין, נועם הליכות, נימוסים מושלמים...".

מדברי המחנכת בי"ב: "הטובים הולכים. אורי היה תלמיד נבון וחכם. הצטיין במקצועות הריאליים, מאוד מחונך ומנומס. מלח הארץ. כל המורים אהבו אותו. הוא היה בחור מיוחד".

אין ספק כי אורי היה ילד נפלא, אחראי, בעל כבוד עצמי, חוש ארגון, רצון חזק וסמכותי, בעל חשיבה גלוית לב ורחבת אופקים, בעל חיוניות בלתי רגילה והרבה מאוד שמחת חיים. אורי אהב לשתף בחוויותיו וכשהיה מטלפן הביתה מקורס הטיס, תמיד הקפיד לשאול לשלום אחיו ואחותו. כשהיו שלושתם נפגשים בבית בשבתות, היה הבית מתמלא אור, צחוק, סיפורים וחברים.

חברתו של אורי, שירי חיות, לוותה אותו מכיתה י' ועד יום מותו. יחד בילו כל רגע פנוי ויחד יצאו בחופשות למסעות ברחבי העולם.

בבית נותרו אלבומים ותמונות המתעדים את שנות חייו הקצרות, אך מלאות התוכן של אורי, בני משפחה וחברים אוהבים, כואבים ומתגעגעים.