בן יעל וברוך

בוגר מחזור נ"ב (תשל"א, 1971)

נולד (26/6/1953) בחיפה

שירת כטייס קרב בחיל האוויר

נהרג בעת מילוי תפקידו (5/6/1979)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 26 בנופלו

אני יכולה לכתוב בקשר לבני רק אם אני פונה אליו ולא מספרת עליו.‏ הדרך היחידה בה אני יכולה לחיות היא בהחיותי אותו.‏

לכן אומר לך, עירוני, אותם דברים בהם חשתי, חשבתי והרגשתי כל ימיך עד עצם ‏ היום הזה.‏

יום מאושר בחיי היה יום הולדתך, כי בך רציתי עוד לפני שנולדת. כבר מילדותך ‏ האינדיבידואליות שלך בלטה, אך כן גם הקשר החזק למשפחה; והניגוד הזה ‏ מלווה אותך כל השנים.‏

אתה יהלום בלתי מלוטש, ורק עין המבין תבחין בזוהרך ובנדירותך.‏

עומק הבנתך והרגשתך לא בביטויים רבים תתגלה, אלא במשפט קצר ודל ביטוי ‏ או בפעולה מסוימת בזמן המתאים והנכון.‏

ללימודים נתת מעט מזמנך, ואחת הטענות שלי הייתה שאינך משתמש במלוא ‏ יכולתך; אתה היית אותו זמן מסתכל בי ומחייך.‏

בהיותך כבן תשע באת אלי יום אחד ואמרת: אימא, למעשה מרגע שאדם נולד ‏ הוא הולך לקראת המוות.‏

בשביעית גילית את דוסטוייבסקי, ובשמינית גילית את תורת זן; ושוב בשתי ‏ מלים הראית לי את גודל הבנתך.‏

גידלנו אותך שיהיה לך ראש פתוח, סובלנות וכבוד. אף פעם לא דחקת עצמך ‏ קדימה. הצטנעת ולא רדפת אחר התפארות. השתיקה היא חלק ממך. כשאתה ‏ לוקח על עצמך משהו, אתה מקדיש לו את כל כולך, אך אתה נאמן תמיד לעיקר ‏ של הדבר ולא לצדדים הנראים לך כטפלים, כשוליים.‏ האמביציה היא לעיקרו של דבר ולא להאדרת עצמך. כך היה בקורס טייס, בהיותך ‏ טייס וכן ביתר שטחי החיים.‏

כשנשאת לאישה את ענת התגאיתי ביחס, במסירת ובדאגה שהראית, ומשפטך ‏ כגבר, שאושרה של רעייתך קודם לכל ממלאים אותי בחום והערצה. כן גם ‏ התייחסותך לבנך בכורך כשהיה עוד ברחם אמו. בהיותו עובר כבר זכה ליחס ‏ מלא, והתמסרותך למשפחה שהקמת מלאה אף היא. ‏

אתה אדם לתפארת. אתה לי לסמל של אדם בעל כבוד פנימי, הלוקח אחריות ‏ מלאה לכל מה שהחיים והגורל מביאים לו והופכם לייעוד.‏

אמך יעל