בן מרים ויהודה

בוגר מחזור ע"ג (תשנ"ב, 1992)

נולד (25/6/1974) בחיפה

שירת כסגן מפקד פלוגה בחיל התותחנים
מספר אישי בצה"ל: 5100677

נהרג בעת מילוי תפקידו (29/11/1995)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 21 בנופלו

אחי ליאור ז"ל נולד ב - 25.6.1974, ה תמוז תשל"ד.‏

אחי ליאור ז"ל נולד כבן בכור להורי וכנכד בכור להוריה של אימי.‏ הורי סיפרו לי שהוא היה תינוק חייכן ועליז והיה מאוד זריז בישיבה והליכה. הוא ‏ צעד כבר בגיל 11 חודשים ודיבר ברור מגיל צעיר.‏

שש שנים הוא היה בן יחיד, אך למרות זה הוא לא היה מפונק בכלל. אחריו נולד ‏ אחי תומר ואחרי 3 שנים נולדתי אני. בגן הוא היה בולט ופעיל ועורר את ‏ התפעלותן של הגננות בידיעותיו בפעולות חשבון, חיסור, חיבור, כפל וחילוק ‏ ובהבנה.‏

בשנת 1980 הלך לכיתה א' בבית הספר "טשרניחובסקי" בכרמל הצרפתי שם גרו ‏ הורי באותה תקופה, ולמד שם עד כיתה ה' והיה תלמיד מצטיין. ‏

באותו זמן סבתי עליזה לימדה אותו לשחק את משחק השחמט והוא הלך לחוג ‏ שח בבית רוטשילד, וגם שם הוא הצטיין מאוד במשחק זה והמדריך אהב אותו ‏ מאוד, ואף ניצח במשחק ילדים גדולים ממנו שהיו בחוג לשח הרבה זמן לפניו.‏

בשנת 1984 נעשה כתב ספורט של העיתון "חיפה והצפון" בהיותו בן 10 בלבד ‏ וכתב בקביעות כל שבוע על משחקי הכדור רגל במדור הספורט של העיתון ‏ ‏"חיפה והצפון".‏

כשבוא נכנס לכיתה ו' הורי עברו דירה לשדרות אבא חושי ולכן עבר ללמוד בבית ‏ הספר "אינשטיין".‏

הוא אהב מאוד ספורט והתחיל לשחק כדורסל בקבוצת הכדורסל "מכבי חיפה".‏

בשנת 1986 זכה בגביע המדינה בכדורסל כשחקן של "מכבי חיפה כדורסל".‏

בשנת 1989 סיים קורס שופטי כדורסל ולמרות שהיה צעיר מאוד, בן 15 וחצי, ‏ התחיל לתפקד כשופט כדורסל בליגת הילדים והנערים בכדורסל. ‏

בחטיבת הביניים ליאור עבר ללמוד בבית הספר הריאלי בחיפה. בסיום השנה ‏ הראשונה שם הוא קיבל ממר תדמור ישעיהו, מנהל בית הספר הריאלי, ספר שירי ‏ רחל בצרוף מכתב הוקרה על הצטיינותו בלימודים. ‏

הוא למד במגמה ריאלית-כלכלית וסיים שם את בית הספר התיכון בבית בירם. ‏ שם אחי ליאור היה חבר בועד התלמידים והיה חבר בועדת הספורט ובכיתות ‏ י"א-י"ב אירגן ליאור את ימי הספורט וכן את כל תחרויות הספורט בבית הספר ‏ הריאלי בסניף בית בירם וקיבל בסיום תעודת הוקרה ממנהל בית הספר הריאלי ‏ על תרומתו לספורט ולחינוך ספורטיבי בבית הספר הריאלי. ‏

כשהיה אחי ליאור בכיתה י' ועד י"ב הוא עבד בחופשות הקיץ כמדקיך בקייטנת ‏ ‏"מכבי" וקייטנת "כפר גלים" והחניכים והמדריכים אהבו אותו מאוד. ‏

אחי ליאור ז"ל היה מאוד חברותי, תמיד היו סביבו חברים והוא הרבה לחייך. ‏ חבריו ידעו שאליו תמיד אפשר לפנות לקבלת עזרה כי הוא היה תמיד מוכן ‏ לעזור.‏

בגיל 17 הוא החל ללמוד שיעורי נהיגה ותוך זמן קצר קיבל את רישיון הנהיגה. ‏ הוא החל לעזור להורי בהסעות לחוגים ולחברים ולקח את אחי תומר לאימוני ‏ הכדורסל שלו ואותי לאימוני הטניס ולחברות ואנו היינו מאוד גאים בו. ‏

אני זוכרת את מסיבת הגיוס שלו לצה"ל שאותה ערך בביתנו בחודש נובמבר ‏ ‏1992. כל חבריו השתוללו על השעות המאוחרות של הלילה, השימחה הייתה ‏ גדולה ביותר כי אחי ליאור שאף להתגייס ולתרום למדינה כמה שיותר. ‏

אחי ליאור התגייס לצה"ל ב - 25.11.92 ואני זוכרת איך הורי הסיעו אותו ללשכת ‏ הגיוס, ואיך שמחתי לראות אותו בפעם הראשונה במדי חיל כשהוא הגיע ביום ‏ שישי והתגאתי מאוד שיש לי אח חייל בצה"ל. ‏

הוא שירת בחיל התותחנים, שירת בתחילה בשבי שומרון אחר כך ברמת הגולן, ‏ ואף השתתף במבצע "דין וחשבון" בלבנון.‏

בנובמבר 1993 סיים אחי ליאור קורס מפקדי צוותים בשיבטה. אני זוכרת את ‏ טקס הסיום, כשאחי עלה למסדר הסיום וראיתי אותו בצריח התותח יחד עם ‏ חבריו. ‏

אחר כך יצא אחי לקורס קצינים במצפה רמון, ושוב נסענו מדי שבת לבקר אותו ‏ והבאנו לו אוכל, דברים טובים ועיתונים שאותם אהב לקרוא כדי להיות מעודכן ‏ בכל וכמובן מעודכן בספורט. השימחה המשותפת שלו ושלנו בבסיס היתה רבה ‏ ביותר. הייתי מאוד גאה בסיום קורס הקצינים כשאחי ניגש אלינו ולכתפיו דרגות ‏ קצין. הוא היה מאושר כי התגשמו מאוויו להיות קצין ולחנך חניכים בצה"ל.‏

לאחר סיום קורס הקצינים הפך אחי ליאור לקצין בבסיס טירונים בבית אל. הוא ‏ ראה בעבודתו שליחות להפוך ילדים לחיילים טובים, והיה לו סיפוק רב בתפקידו. ‏ הורים רבים של טירונים כתבו לו מכתבי תודה על יחסו החם והטוב לטירונים, ‏ ועל פתרון בעיותיהם שצצו במהלך השירות. ‏ אחי ליאור המשיך להתקדם במסלול הצבאי ותיפקד אח"כ כמפקד מחלקה (מ"מ), ‏ סגן מפקד פלוגה (סמ"פ) ואפילו מחזור אחד הוא תיפקד כמפקד הפלוגה (מ"פ) ‏ בהיותו רק סג"מ (סגן משנה) והוא מאוד הצליח. אחר כך הוא קיבל את דרגת ‏ הסגן וכל המשפחה שמחה.‏

מפקדיו מאוד העריכו אותו וכצ'ופר הוא נשלח לקורס צניחה באוקטובר 1995. ‏ ושוב הורי נסעו לסיום קורס הצניחה בפלמחים ואחי ליאור היה מאוד מאושר. ‏ וכאשר הוא חזר הביתה עם כנפי הצניחה, הוא אמר לנו שזהו אחד הרגעים ‏ המאושרים בחייו. ‏

שבועיים אחר כך, ב - 10.11.95, חגגו לי מסיבת בת מצווה במועדון לכל חברי, ‏ ואחי ליאור הגיע במיוחד מהצבא כדי לחגוג עם הורי, אחי תומר, סבתי עליזה, ‏ דודי יצחק וכל המשפחה והחברים. ‏

ביום שישי ב - 17.11.95 הוא הגיע לשבוע של "חופשה רגילה" מהצבא ובילינו ‏ איתו כל המשפחה. אחי ליאור לקח אותי ואת אחי תומר לקניון "לב המפרץ" ‏ ובילינו שם בכיף. ביום שבת הוא הלך למשחק כדורגל והיה מאוד גאה בכך ‏ שמיום זה 25.11.95 הוא משרת כבר בצבא הקבע של צה"ל. ‏

ביום ראשון 26.11.1995 אמי הורידה את אחי ליאור לתחנת "אגד" ומשם הוא חזר ‏ לבסיסו בצבא. ‏ אחי ליאור ז"ל נהרג בעת מילוי תפקידו ביום רביעי 29.11.1995, בהיותו קצין ‏ בצבא הקבע 4 ימים בלבד. ‏

מאז הכל השתנה. אני ואחי תומר מתגעגעים אליו ביותר ובמיוחד קשה לנו בימי ‏ שישי ושבת שבהם הינו רגילים לחכות לו ולבלות איתו ביחד, שכן הוא תמיד ‏ אהב את המשפחה ואנחנו כל כך אהבנו אותו ועדיין אוהבים. ‏

אני קוראת את מכתבי הקצינים והחיילים ששירתו איתו יחד בבסיס, וכתבו לנו ‏ אודות מערכת היחסים הטובה שהיתה ביניהם, וסיפרו לנו גם איזה מקסים היה ‏ אחי ליאור ז"ל וכמה שהוא עבד ותרם לצבא ולמדינה מבלי לעשות חשבון של ‏ שעות עבודה. לפעמים הוא עבד מעל 20 שעות ביממה וכל מפקדיו וחניכיו ‏ העריצו אותו. ‏

כל חבריו מבית הספר הריאלי ממשיכים לבוא ולבקר אותנו וגם הם כתבו לנו ‏ מכתבים נרגשים על אישיותו, טוב ליבו, חוש ההומור שלו ורצונו הכן של אחי ‏ ליאור ז"ל לעזור תמיד לכולם. ‏

ביום רביעי, ו' בכסלו תשנ"ו, 29.11.1995, הגיעה אלינו הידיעה המרה שליאור אחי ‏ ז"ל נהרג בהיותו בן 21 שנים, 5 חודשים ו4- ימים בלבד.‏

קשה לנו לחיות בלעדיו, ואנו חושבים עליו כל הזמן.‏ כולנו כואבים את האבידה הגדולה מכל וכולנו עצובים מאוד.‏