בן יעל ואלכסנדר

בוגר מחזור נ"ט (תשל"ח, 1978)

נולד (11/5/1960) בחיפה

שירת כטייס קרב בחיל האוויר

נהרג בעת מילוי תפקידו (8/10/1986)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 26 בנופלו

נולד בחיפה ב- 11 במאי 1960 כבן שני במשפחה. למד עד 1972 בבית הספר ‏ ברוממה ובמסגרת הריפורמה בחינוך עבר עם כיתתו ללמוד בחטיבת הביניים ‏ בבית הספר הריאלי בחיפה. בבית ספר זה סיים, במגמה הריאלית, את לימודיו ‏ התיכוניים בשנת 1978.‏

התגייס לנח"ל באוקטובר 1978 ושרת בשל"ת בעמק יזרעאל. במהלך השל"ת ‏ נקרא למבדקי טייס ועם סיום המבדקים בהצלחה, הוצע לו להתנדב לקורס טייס. ‏ גל קיבל את ההצעה, התחיל בקורס טייס בינואר 1979 וקיבל הסמכה כטייס קרב ‏ במרץ 1981. עם סיום הקורס עבר גל שתי הסבות למטוסים מתקדמים יותר : ‏ מטוס פנטום ומיד לאחריו מטוס ‏F‏-16.‏

במהלך שירותו הדריך כשנתיים בבית הספר לטיסה של חיל האוויר וכן קיבל ‏ פיקוד על קורס. בעת שירותו בבית הספר לטיסה נבחר להיות אחד מחמישה ‏ טייסים, שהיוו את הצוות האירובטי של בית הספר בשנת 1985 והשתתף במפגני ‏ אירובטיקה באותה שנה.‏

עם סיום ההדרכה חזר ליחידתו, שהינה טייסת ‏F‏-16. בתום תקופת החוזה ‏ לשירות הקבע שלו, במרץ 1986, יצא לחופשה ללא תשלום של חצי שנה, ‏ שבמהלכה טייך 3 חודשים, בעיקר בארה"ב. חזר ארצה באוגוסט 1986.‏ בספטמבר 1986 נענה לפניית מפקדיו וחתם על חוזה להארכת שירותו, בהכירו ‏ בצורך הדחוף באנשים עקב קליטת מטוסים חדשים בחיל האוויר.‏ ב28- בספטמבר 1986 חזר לשירות וב8- לאוקטובר 1986 נספה במהלך אימון ‏ במטווח חיל האוויר בנגב.‏

בלתי אפשרי לסכם בכמה מילים אדם, שהנו מעצם טבעו הוויה מאוד מורכבת ‏ ומסובכת. על אחת כמה וכמה אם האדם הוא בשר מבשרנו וחלק מרכזי ‏ מהוויתנו הפיסית והנפשית. נציין כאן רק את המרכיבים שנראים לנו מרכזיים ‏ באישיותו של גל:‏

רגישות, חום ונכונות לעזרה ביחסים עם אנשים. כפי שהוא עצמו הגדיר במכתבו ‏ אלינו - רצון להיות מושלם, ביחוד ביחסים "שבין אדם לחברו". החוג הרחב של ‏ חבריו הקרובים מעיד על הצלחה בתחום זה. גם הקשרים האקראיים והלא ‏ מחייבים עם אנשים נוצרו במהירות באופן ספונטני, כיוון שהקרין טוב לב, ‏ שנקלט ע"י הסביבה. ‏

יושר אישי ללא פשרות וללא אבחנה, אם העניין הוא פעוט או גדול. גל שפט ‏ באותה חומרה מעשי מירמה יום יומיים, שרובנו מתייחסים אליהם כשטויות, ‏ כמו סקנדלים המופיעים מפעם לפעם בצמרת מציאותנו הלאומית. הוא לא ‏ הרשה לעצמו שום סטייה מהאמת כפי שהוא הבין אותה. ‏

היה בעל תודעה פוליטית עירנית, מלא רצון עשייה וכוונות לתקן את מציאותנו ‏ בארץ. כיוון שהיה מודאג מאוד מהציביון והמהות שלובש קיומנו הלאומי כאן, ‏ חשב שאם לא נעשה מהר פעולות לתיקון הטעון תיקון, נאבד. ‏

גל היה מודע לסיכון הרב הכרוך בתפקיד. הוא עשה מעשה יוצא דופן וכתב מעין ‏ צוואה רוחנית לאנשים שאהב והיו יקרים לו - להורים, לאח, לחברים ולחברתו ‏ הקרובה סיגל. קטעים מהצוואה נתפרסמו בכתבה במוסף "מעריב". הכתבה ‏ מצורפת. על מציאות הצוואה נודע לנו רק לאחר מותו והיא הייתה עבורנו - ‏ הוריו ואחיו - כמו יד סועדת המושטת לעברנו מהעבר האחר. דבריו הנאמרים בה ‏ מאירים באופן חד את אישיותו ואופיו של גבר ישראלי צעיר, יפה ומקסים בכל ‏ המובנים. ‏

גל היה מלא שמחת חיים, חוש הומור פעיל ועירני, צמא דעת, בעל כושר לחשיבה ‏ עצמאי, דמיון פורה, מה לא? לא אריכות ימים!! בן 26 נקטף והוא בשיא פריחתו. ‏ לא נוכל למצוא נחמה. ‏

ההורים