בן חסיה וצבי

בוגר מחזור נ"ד (תשל"ג, 1973)
בוגר הפנימייה הצבאית - מחזור י"ט

נולד (21/9/1955) בתל אביב

שירת כמפקד פלוגה בצנחנים
מספר אישי בצה"ל: 2207131

נהרג בקרב בדרום לבנון (9/6/1978)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב
בן 22 בנופלו

צפייה באתר אינטרנט לזכר יפתח עין (1)

צפייה באתר אינטרנט לזכר יפתח עין (2)

בן צבי וחסיה. נולד ביום ה' בתשרי תשט"ז (21.9.1955) בתל אביב.‏

בתל אביב למד בבית הספר היסודי "משה הס". את לימודיו התיכוניים עשה ‏ בפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי שבחיפה.‏

האב, מיוצאי חטיבת יפתח של הפלמ"ח, העניק לבנו הבכור את שם החטיבה ‏ הלוחמת, וברוח זאת אך חינכו אותו.‏ ואמנם, ליפתח היה אופי מובהק של לוחם. מגיל צעיר היה אמביציוזי מאוד - ‏ אמביציה שעזרה לו להצליח במקום שאחרים נכשלו. ‏

התאווה לידע - גם היא אפיינה אותו והוא שקד לרכוש ידע זה בכוחות עצמו ‏ יותר מאשר מלימודיו בבית הספר.‏ הוא קלט את השכלתו מהתבוננות סקרנית בעולם הסובב אותו.‏

בפנימייה הצבאית הוכח כוחן של תכונות אלה. יפתח היה נמוך וצנום בגופו ‏ והתקשה להשיג את חבריו באימונים הקשים. רק בזכות כוח רצונו העז הצליח ‏ לכסות כל הפער, עד כדי כך שנמנה עם נבחרת הריצות של בית הספר ועם בוגרי ‏ הפנימייה היותר טובים. ‏

בראשית נובמבר 1973 גויס יפתח לצה"ל והתנדב לקומנדו הימי. מסיבות שונות ‏ נאלץ לעזוב את היחידה. אז התנדב לחיל הצנחנים והתחיל הכל מחדש. הוא עבר ‏ קורס צניחה וקורס מ"כים. לאחר מכן נשלח לקורס קציני חי"ר. ‏ יפתח סיים את הקורס בציון מעולה, והוצב ליחידת צנחנים כקצין. לאחר שסיים ‏ את תפקידו זה הוצב כמפקד פלוגה בנח"ל מוצנח. ‏ במסגרת שירותו השתתף במבצע "ליטאני" בו נפצע קלות. לאחר מכן התנדב ‏ לשירות בצבא הקבע.‏

להערכת מפקדיו היה יפתח מ"פ מצטיין, שמילא את תפקידו בצורה מעולה. בעל ‏ יזמה ורעיונות חריגים, במובן החיובי של המלה. היה איש מנהלה וארגון למופת. ‏ בעל כוח רצון עצום, חברותי מאוד ומקרין סביבו שמחת חיים. טוב, ולפעמים ‏ טוב מדי לפקודיו".‏

ואמנם חולשתו היחידה של יפתח הייתה טוב לבו. מספר עליו חברו ליחידה: ‏ ‏"כאדם דתי בחנתי את יפתח לפי אמות מידה מוסריות, וליפתח הייתה באמת ‏ רמת מוסר גבוהה מאוד גם בענייני העבודה וגם ביחסי אנוש. בזכות תכונות ‏ אלה, ותודות לכישוריו הגבוהים כמפקד - כולנו כיבדנו אותו. ומספר עליו חברו, ‏ סג"מ אלון: "יפתח ידע לצחוק אתנו וידע לדרוש, אם כי לפעמים היה לו קשה ‏ להיות קשוח. הוא היה טוב מדי לזה. הייתה לו נפש של ילד וחוש הומור של נער ‏ קל דעת. כל אלה בתוספת רמתו הגבוהה כמפקד בצנחנים - עשו אותו לבחור ‏ נהדר"‏

ומסכם סגן עמי: "יפתח היה קטן במידותיו אך ענק ברוחו. משום כך היה משכמו ‏ ומעלה יותר מכולנו".‏

ביום ד' בסיוון תשל"ח (8.6.1978), יצא יפתח עם יחידתו לפשיטה על בסיס ‏ מחבלים בדהר אל-בורג' שבדרום בלבנון. במהלך הפשיטה נפל יפתח. הובא ‏ למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקריית שאול. בן 22 היה בנפלו. השאיר ‏ אחריו הורים, אח ואחות. ‏ לאחר מותו הועלה לדרגת סרן. כמו כן קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו ‏ בקבע. ‏ יפתח נפל חצי שנה לפני שחרורו. היו לו תכניות להמשיך וללמוד גיאוגרפיה ‏ וידיעת הארץ, האץ שכה אהב ושלמענה נפל.‏

בזמן ששכב פצוע ביקר אותו אחד מחייליו ומסר לו איגרת מצויירת בכתב ידו ‏ ונוסף לאיחולי החלמה כתב באיגרת: "ליפתח, הראשון וכן היחיד, שלימד אותי ‏ שאת צה"ל אפשר אף לאהוב".‏

במכתב תנחומים למשפחה, כתב שר הביטחון דאז עזר וייצמן: "בשם ראש ‏ הממשלה, ממשלת ישראל ובשמי, הרשו נא לי להשתתף בכל לב באבלכם ‏ בהילקח מכם יפתח ז"ל. סרן יפתח עין נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בעת ‏ פשיטת צה"ל על בסיס המחבלים שבדהר אל-בורג' בדרום לבנון. סרן יפתח עין ‏ שירת בגדוד חי"ר 50. הוא היה קצין מעולה, לוחם אמיץ ואהוב על כל מי ‏ שהכירו".‏

וכתב מפקדו: "יפתח פיקד על פלוגה בגדוד, וביצע את תפקידו זה בצורה מעולה, ‏ תוך גילוי דוגמה אישית למופת. אין לתאר במלים את הצער והיגון הקודר בו ‏ שרויה היחידה מאז מותו של יפתח ז"ל".‏