בן שרה ושלמה

בוגר מחזור ס"ז (תשמ"ו, 1986)

נולד (21/11/1968) בחיפה

שירת כאיש מחשבים בחיל הכללי

נהרג בעת מילוי תפקידו (21/3/1989)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 21 בנופלו

גדעון ישראל, בן שרה ושלמה, נולד ביום א' בכסלו תשכ"ט - 21.11.1968 בבית החולים ‏ רוטשילד בחיפה. נולד להוריו אחרי 14 שנות נישואים.‏

היה ילד ג'ינג'י יפה שכל אם הייתה נוסעת לסוף העולם כדי לזכות בילד כזה. ‏ בין השנים 1971-1972 התחנך בגן , בשנים 1973-1974 בגן חובה, ובשנת 1975 החל את לימודיו ‏ בבית הספר היסודי "קישון", עד לשנת 1980. הוא זכה למחמאות המחנכת שאמרה : "תמשיך ‏ ככה ושירבו כמוך בישראל". ‏ בשנת 1981 החל את לימודיו התיכוניים בבית הספר הריאלי בחיפה. בזמן לימודיו הצליח לשלב ‏ קורס גדנ"ע אוויר ולסיימו בהצלחה בשנת 1983. ‏ בשנת 1984 עבר ללמוד בבית בירם במגמה ללימודי חברה ומדינה. גם כאן זכה לשבחים - ‏ מחנכו אמר עליו כי השיג את הנדרש ממנו בדייקנות ובאחריות במסגרת הלימודים. בתעודת ‏ הבגרות שלו, שר החינוך דאז, יצחק נבון, צירף חוות דעת שבה נאמר : "השלים את חוק ‏ לימודיו במאמץ ובכשרון". בית הספר הריאלי תרם רבות לחישול אופיו של גדעון מאחר והוא ‏ לקח חלק בכל הפעילויות שבית הספר הציע - מחוגי ספורט למיניהם ועד פעילות טרום צבאית ‏ כמו : מסעות, גדנ"ע וקורסי אימונים מרוכזים בבסיסי גדנ"ע. ‏ בננו היה חובב ספורט מושבע ובעיקר אהב לגמוע מרחקים בריצות ארוכות ומפרכות, כל זאת ‏ בצד אהבה למשחקי כדור שונים - כדורסל כדורגל וטניס.‏ רצונו היה לשרת ביחידה קרבית כמו הקומנדו הימי, אך באחד משיעורי הספורט נחת נחיתה ‏ לא מוצלחת ונאלץ להיות מגובס בצווארו לזמן ארוך. דבר זה פגע מאוחר יותר בשאיפותיו ‏ בשירות הצבאי.‏ גדעון אהב לעזור לאחרים ואהב במיוחד ילדים קטנים. ‏ מנהל בית ספר הריאלי ד"ר ישעיהו תדמור אמר עליו : "גדעון למד בבית ספרינו שש שנים ‏ וסיים את חוק לימודיו אצלנו בהישגים נאותים". גם מוריו זוכרים אותו כנער מלא חיוניות, ‏ חביב, אהוד ומעורב מבחינה חברתית. מחנכת כתתו הגב עליזה ליידנר כתבה עליו שהיה נער ‏ רגיש וחם, חייכן וטוב לב, הגון ומעורר אהדה בלב כולם ורכש את אהבתה ודמותו חקוקה ‏ בליבה. ‏

בשלושים לאוגוסט 1987 התגייס לצבא כמפעיל מסוף מחשבים. כל משימה שהוטלה עליו - ‏ בצע אותה לשביעות רצון הממונים עליו. בשיחות נפש איתי, אמו, בני גדעון שקל לשנות ‏ פרופיל - שאיפתו הייתה להגיע לקומנדו הימי. ‏

בתאריך ה13- לדצמבר 1988 גדעון ואחיו דניאל נפצעו בתאונת דרכים. אחיו שירת בצה"ל ‏ באותה יחידה בה שרת גדעון. ‏ גדעון האהוב הצליח לשרוד בבית החולים רמב"ם בזכות הצוות הרפואי הנהדר, אך כעבור ‏ חודש וחצי הועבר לבית לוינשטיין לשיקום. בני ז"ל היה כל כך ערני ופעיל עד שהכיר כל אחד ‏ שבא לבקרו.‏ פעמים אין ספור ביקשנו ממנהל המחלקה רשות להישאר ליד מיטתו ללא הגבלת זמן אך ‏ תשובתו הייתה שלילית. בני היקר היה לוחץ את ידי, מקרב אותי אליו, מנשק אותי ומלחשש ‏ ‏"אימא"...‏

ב21.3.1989- , חג הפורים, נפטר בני גדעון כתוצאה מהזנחה ורשלנות רפואית בולטת. ‏ לנו לא אפשרו לסעוד אותו. הצוות והרופא התורן הזניחו אותו. ‏ בתור אמו של גדעון אני נזכרת בעצב איך היה גדעון שלי ילד מוצלח, אינטליגנטי אך צנוע ‏ ונעים הליכות. היה מגיע הביתה הן מבית הספר והן משירותו הצבאי מוקף בחברים, מדליק את ‏ הסטריאו בקולי קולות ומתמוגג מנחת. ‏

‏"גדעון שלי, עד נשמת אפי האחרונה אאמין שאם היו נותנים לך אחוז אחד של סיכוי היית ‏ מנצלו עד תום כי היית חזק, ילד שלא נכנע. אך הצוות הרפואי בגד בך ובגד בנו. אהבתנו אליך ‏ כה עזה שגם המוות לא יכול לה. גדעון שלי, עולם ומלואו חלמתי לתת לך, אך במקום זה אני ‏ מניחה פרחים על קברך. היית ככוכב שביט שהאיר בזוהרו אך דעך מהר מדי. היית בעבורי חלום ‏ שהתגשם אך נעלם. תמיד תהייה אתנו.‏ לעולם לא אסלח לאלה שגרמו למותך ללא עת. לנצח אהיה גאה בעובדה שהיה לי בן כמוך!‏

בכל מאבקך על החיים נשארת יפה כפי שהיית לפני התאונה, וככל שחלפו הימים גדלה ‏ תקוותינו. היינו מוכנים לקבל אותך בכל תנאי ובכל מצב גופני, העיקר שלא נפרד ממך. ‏ היינו צריכים למרוד בצוות הרפואי ולהישאר לידך בכל מחיר. להיאבק על זכותנו לסעוד אותך ‏ ולהשגיח לבל יאונה לך כל רע. נקטפת כמו פרח ואתה רק בן עשרים".‏

ב21.3.1989- ט"ו באדר ב' תשמ"ט הובא גדעון למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה. ‏ בהספד על קברו אמר מפקדו דני אדלר שכל זמן שירותו של גדעון התחבב על כל הסובבים ‏ אותו ביחידה, והיה מעורה בכל עשייה ותרומתו תיזכר לעד. הוא ציין אותו כחייל אחראי ‏ שמילא את כל תפקידיו לשביעות רצון כולם ותמיד ביצע את המוטל עליו בשלמות. ‏ מפקדים אחרים כתבו עליו : "כל משך שירותו הצבאי היה למופת בהתנהגותו הצנועה ‏ והשקטה".‏ מפקדו עמוס בין היתר אמר עליו : "הוא היה עלם חמודות, נבון וידע בדיוק את מה שרצה. ‏ גדעון מילא את אחד התפקידים שדרשו אינטליגנציה גבוהה ומסירות רבה, ועשה זאת ‏ לשביעות רצון כולם".‏ סגנית קצינת העיר, אורלי וסרמן, כתבה על דמותו - שהיה בולט מאוד בין חיילי היחידה בשל ‏ הופעתו החיצונית המרשימה ותכונותיו היפות. היה בחור גבוה, רחב גוף וחסון, בעל חוש ‏ הומור, נעים הליכות ונינוח לסובבים אותו.‏ חבריו של גדעון סיפרו כי היה מסמר הערב בכל המסיבות והרוח החיה בהן, ואהבוהו בשל ‏ חיוכו וחוש ההומור הנפלא בו ניחן.‏

זוהר ורונן, חבריו הקרובים של גדעון, כתבו עליו שיר :‏ היית משכמך ומעלה, ‏ התנשאת גדעון,‏ אותך לא נשכח,‏ תמיד היית יותר מחבר טוב ‏ וכך תישאר בזיכרוננו לעולמים.‏

ידידתו יסמין לוותה אותו כל זמן אשפוזו בבית החולים וכתבה עליו יומן. ידידתו חלי, ששירתה ‏ ביחד עם גדעון מלווה את המשפחה מאז פטירתו.‏

גדעון הוא אבדה גדולה למשפחתו ולכל הסובבים אותו שהכירוהו. השאיר במותו הורים, אח ‏ ואחות אוהבים והמון חברים.‏ תמיד עולה הפתגם בלבי : "אל תגיד לי בן כמה אתה, אלא כמה חברים הספקת לעשות ‏ בחיים".‏

גדעון הונצח בחוברת הנצחה שיצאה לאור על ידי הוריו ובה קטעים ממכתביו, דברי המשפחה, ‏ דברי תנחומים של בית ספרו, מפקדיו ויתר מכריו.‏ דודיו מארה"ב הנציחו את שמו בבית הכנסת המרכזי מוריה.‏

תמונתו מונצחת באנדרטה של בית הספר היסודי "קישון", שבו למד, כמו כן בחדר הזיכרון ‏ בבית בירם ובאנדרטה מונצח שמו. כך גם באנדרטה של בית יד לבנים בחיפה עם כל יתר חללי ‏ צה"ל מבני העיר חיפה. ‏

דניאל על אחיו (מתוך חוברת ההנצחה) :‏ ‏"אבדה לי עם גדעון תקופה מופלאה. איני יכול להחליט מה היית עבורי. הכל עמוק בתוכי, ‏ תחושה של אובדן, חלל. נותרתי אני לבכות אותך. גדעון אחי האהוב.‏

רחל על אחיה :‏ כמה אחים יש לך? עבורי זו שאלה קשה. אני חשה תהום נפערת בתוכי ואל תוך הריק הזה ‏ נשאבים זיכרונות יפים כמו פרפרים בעונת האביב. הם חגים וחגים, מקצתם בצבעים יפים, ‏ מקצתם פחות. לאחר מספר שניות של התעשתות - אני עונה - שניים !‏ לא ניתן לסכם בכמה מילים אדם שהינו ישות מורכבת ומסובכת מאוד. על אחת כמה וכמה אם ‏ האדם הוא בשר מבשרנו והוא חלק מרכזי מהויותינו הפיזית והנפשית. ‏

בתאריך ה17- לאוקטובר 1993 אחותו רחל ילדה בן בכור וקראה את שמו "גדעון" - לזכר אחיה.‏

ציינו כאן רק את המרכיבים שנראים לנו מרכזיים באישיותו של גדעון : רגישות, חום ונכונות ‏ לעזרה ביחסים בין אדם לחברו.‏

שלך לעד גדעון - אימא ויתר בני המשפחה.‏