בן נעמי ודני

בוגר מחזור ס"ג (תשמ"ב, 1982)

נולד (8/5/1964) בחיפה

שירת כלוחם ביחידת מורן, בצנחנים
מספר אישי בצה"ל: 3737095

נהרג בקרב בדרום לבנון (17/7/1984)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 20 בנופלו

עמיר, בן נעמי ודני, נולד ביום כ"ו באיר תשכ"ד, ה - 8.5.1964 בחיפה. עמיר קיבל ‏ את חינוכו היסודי והתיכוני בבית הספר הריאלי בחיפה. מילדותו הוא גילה נטיות ‏ למקצועות ריאליים. עמיר היה ילד עירני, תוסס וסקרן.‏

לקראת כניסתו לכיתה ז', יצאה משםחתו לשנת השתלמות בארה"ב. הוא המשיך ‏ את לימודיו בביה"ס באוקלנד שבניו ג'רסי, ובתוך זמן קצר נקלט בסביבתו ‏ החדשה. עמיר השתלב בביה"ס ובפעילות ספורטיבית, שיחק כדורגל בקבוצה ‏ מקומית, ורכש לעצמו ידידים רבים. ‏ לקראת שנת הלימודים בכיתה ח' חזר עמיר לארץ והמשיך את לימודיו בביה"ס ‏ הריאלי שבמרכז הכרמל. הוא שב והשתלב בכיתה, והתחיל בפעילות בתנועת ‏ הצופים ובגדנ"ע. אולם הוא גילה עניין רב יותר בפעילות ציבורית במסגרת בית ‏ הספר. בכיתה י', הוא נבחר ליו"ר חבה"ת של סניף מרכז הכרמל, ומאז הטביע ‏ חותמו על חיי החברה בביה"ס.‏ עמיר גילה יוזמות באירגון מופעי תרבות ובידור, ובפעולות עזרה לתלמידים ‏ נזקקים, הוא היה בין היוזמים של הקמת בזאר לילדי קמבודיה שהייתה נתונה אז ‏ במלחמת אזרחים.‏

בכיתות י"א וי"ב עבר עמיר לבית בירם של בית הספר הריאלי, למגמות ‏ מתמטיקה ומדעים. הוא הצטיין בלימודים, ואם זאת התמיד בפעילות ציבורית ‏ עניפה.‏ עמיר נבחר ליו"ר חבה"ת והתמיד בתפקיד זה עד אמצע שנת הלימודים בכיתה ‏ י"ב. הוא התמסר לתפקיד בכל מאודו. הוא קיים פגישות עם הנהלת ביה"ס, ורכש ‏ את הערכתה לו. עמיר היה פעיל בהוצאה לאור של עלון ביה"ס, ארגון מופעי ‏ תרבות ובידור והיה הרוח החיה במבצע לטובת קרן ליב"י.‏

עמיר אהב את הארץ והירבה לטייל בה. בתקופת פעילותו הציבורית התגבשה ‏ דמותו. הוא התגלה כנער רציני, חושב, אחראי. על אף פעילותו הציבורית ‏ העניפה, הוא לא הזניח את לימודיו וזכה בפרס על שם ד"ר א. בירם, על ‏ הצטיינותו בלימודים ועל פעילותו הציבורית.‏

לאחר שסיים את ביה"ס ולפני שהתגייס לצה"ל יצא עמיר לטיול של חודשיים ‏ באירופה. ‏

באוקטובר 1982 הוא התגייס והתחיל את שירותו בקורס טיס בחיל האויר. במשך ‏ ‏9 חודשים התלבט עמיר בין שירותו בחיל האויר לבין רצונו לשרת בחיל הרגלים ‏ דוגמת אחיו הבכור. לבסוף, הוא התנדב לשרת ביחידת צנחנים מובחרת. הוא ‏ השתלם בכמה קורסים: צניחה, נהג נגמ"ש וקורס מ"כים. ‏ ביוני 1983 עלה עמיר לדרגת רב"ט, הצטיין בשירותו ובפברואר 1984 עלה לדרגת ‏ סמל. הוא התבקש לצאת לקורס קצינים, ובעודו מתלבט עלה ללבנון יחד עם ‏ יחידתו להילחם במלחמת שלום הגליל.‏

ביום י"ח בתמוז תשמ"ד, 17 ליולי 1984, בהיותו בפעולה מבצעית בגזרת החוף, ‏ ליד צור, נפגע עמיר מפצצת מטל"ר 107 מ"מ שנורתה ממארב ע"י חולית ‏ מחבלים.‏ עמיר נהרג בהיותו בן 20 שנים.‏

שר הביטחון משה ארנס כתב להוריו: "עמיר שירת בחיל הרגלים. הוא היה ‏ מבכירי הלוחמים ביחידה. ביצע את משימותיו בצורה יסודית ומושלמת, נעים ‏ הליכות היה ומקובל על חבריו ומפקדיו".‏ מפקד גדודו כתב עליו למשפחתו: "סמל עמיר, מבכירי הלוחמים של יחידתי, נפל ‏ על משמרתו בכביש החוף בין צור לצידון. עם היוודע דבר האסון, סרב הלב לקבל ‏ את הידיעה המרה. חיילי היחידה ומפקדיה התגודדו קבוצות קבוצות כדי לנסות ‏ ולהפיג את הכאב בצוותא, אך ניתן להבין, שעמיר, שאיתו שרתנו יחד תקופה כה ‏ ארוכה, והוא מבכירי לוחמינו, החייל החושב, הנבון, המבצע את הדברים באופן ‏ מושלם ויסודי, ועם זאת נעים הליכות ומקובל על החיילים והמפקדים - נלקח ‏ במפתיע באסון נורא כ"כ... כל לוחמי היחידה ומפקדיה ישאו לעד את זיכרו, ‏ ודמותו תשמש לנו כנר התמיד".‏ ישעיהו תדמור, מנהל בית הספר הריאלי, כתב למשפחתו: "כשאני זוכר את עמיר, ‏ ניבטות בי תחילה עיניו, עיניים רוחניות, בעלות ישות עצמאית. עיניו אמרו עליו ‏ הכל - תכולות, ישרות מבע, חכמות, תמימות וגם עליזות קונדסיות. עמיר היה ‏ היו"ר האידיאלי של חברת התלמידים. בתבונה ובחושים מחודדים ידע לייצג ‏ בנאמנות, באומץ ובתוקף, את מאווי התלמידים ויחד עם זאת כששוכנע - ידע ‏ לייצג את עמדת ההנהלה כלפי התלמיידם ביושר רב, בטבעיות, בפשטות, אפילו ‏ בקלילות שהיסוותה מחשב ורצינות.‏ עמיר הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בחיפה. הוא השאיר אחריו הורים, אח ‏ ואחות. ‏