בן רות ואברהם

בוגר מחזור נ"א (תש"ל, 1970)
בוגר הפנימייה הצבאית - מחזור ט"ז

נולד (9/5/1952) בחיפה

שירת כקצין מבצעים גדודי בחיל השריון
מספר אישי בצה"ל: 2120002

נהרג בקרב בחזית תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים,
(8/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 21 בנופלו


על תפקודו בקרב הוענק לו ציון לשבח מהרמטכ"ל
(הוענק בשנת 1975, כסרן)


צפייה באתר אינטרנט לזכר יורם אופיר

"יורקה" קראו לו בין החבר'ה. זה היה כינויו מאז ומתמיד, משחר ילדותו ועד ליום ‏נפלו, בהובילו פלוגת טנקים לקרב. כזה מין דבר מחוספס ומנומש, עליז וחייכן. ‏תמיד ערוך לתעלולים חדשים. תמיד השמחה והשובבות שרויים במחיצתו. שובב ‏ולץ היה, אך בשום פנים לא קל דעת. היה מחושב ורציני בדברים שהרצינות יפה ‏להם. תמיד היה מוקד בחבורה, נאמן ומסור ללא גבול לחברים ולדברים שהאמין ‏בהם. אהב עולם ומלואו וכולם אהבו אותו. תמיד הצליח להתאים עצמו לכל ‏סביבה חדשה ולאנשים חדשים. בבואו - העליצות תמיד באה אתו, ועכשיו, ‏בלכתו ללא שוב, חלל עצום וריק השאיר אחריו.‏

יורקה נולד ב- 9 במאי 1952 בחיפה. בגיל שנה עבר עם משפחתו לקריית עמל ושם ‏חי שנתיים משנות ילדותו הראשונות בתוך משק עזר עם תרנגולות, עז, פרה ‏וסוס, עם שדה, ירק ותלתן, עצי הדר, תפוח ושסק. כך חי לו שם בתוך ממלכתו - ‏ממלכת החי והצומח, ילדון עגלגל, בלונדיני, עם המון נמשים על פרצופו החמוד. ‏אהב לדעת ולתהות על הכל, חקר כל בעל חי מאין צומחות רגליו... טעם מכל פרי ‏בעודו על העץ ועדיין לא בשל, ספג נזיפות מבעלת המשק, שאסרה עליו לקטוף ‏את הפרי, אך מצא דרך לעקוף את האיסור בעמדו מתחת לעץ נוגס בשיניו את ‏הפרי שהיה בהישג פיו, באמרו: "אני לא קוטף, אני רק אוכל..." כזה היה כבר ‏משחר ילדותו. בגיל שלוש וחצי חזר עם משפחתו לחיפה, לכרמל הצרפתי, שם ‏מצא מיד את מקומו בין חבורת ילדים וילדות בני גילו. יחד הלכו לגן ואח"כ ‏לבי"ס היסודי ויחד הלכו גם לתנועת הנוער המאוחדת. הוא היה ביניהם כאבן ‏שואבת, המוקד בכל אירוע. שובבותו ותעלוליו הצחיקו לא רק את חבריו, אלא ‏גם את "הזקנים". תמיד סלחו לו על הכל. אי אפשר היה לכעוס עליו, כי הוא היה ‏מין שדון חביב שכזה. ‏

כאשר עמד לגמור כיתה ט' בתיכון עירוני ה' פרצה מלחמת ששת הימים, ‏והניצחון הכביר הזה והערצת צה"ל שנישאה בפי כל הביאו אותו להחלטה ללכת ‏לפנימייה הצבאית, גם אם זה לא היה בתחילת המחזור. עלה לכיתה י'. ‏ומשהחליט - שום דבר לא יכול היה להזיזו מהחלטתו, ולמרות הקושי להתקבל ‏לפנימייה שלא בתחילת המחזור, הצליח לכבוש את לב מפקד הפנימייה בכוח ‏אישיותו החביבה - ונתקבל. מיד, עוד בתחילת לימודיו, התערה בחיי החברה. ‏עובדת היותו "ירוק" בין ה"ותיקים" שכבר למדו שם שנה תמימה, כלל לא עמדה ‏בדרכו, והוא כבש לו את מקומו הראוי. הוא היה כזה חסון בגופו ואהב תמיד ‏לעזור לאחרים, מעולם לא התנשא, למרות היותו מוקד בכל חברה. כולם אהבו ‏אותו ושאפו את חברתו. הוא לא היה מה שקוראים "תולעת ספרים", את ‏חובותיו ידע לעשות במלואן. מפקדיו בפנימייה ניבאו לו עתיד מזהיר בצבא. לא ‏היה שום אירוע חברתי בפנימייה שיד יורקה לא הייתה בו. תכונותיו: מנהיג, אך ‏בשום אופן לא שחצן או שתלטן. שובב ועליז, אך לא ליצן. הוא לא היה הכי ‏מסודר, אך מעולם לא היה בלגניסט, ידע לברור את התוך מתוך קליפתו. היה בו ‏חספוס צברי נחמד, אך בתוך תוכו היה נדיב לב ורומנטי.‏

עם תום לימודיו בפנימייה בחר לו כמסלול צבאי את חיל השריון. שלבי ‏התקדמותו בחיל היו מהירים, אך מעולם לא עורר קינאה, כי לא היה בו שמץ של ‏התנשאות. גם בצבא רכש לו המון חברים וידידים נאמנים. בנובמבר 1970 גויס, ‏גמר קורס מש"קים ביולי 1971. במרץ 1972 גמר קורס קציני שריון. היה מ"מ ‏טנקים בגדוד 9 חטיבה 14. אח"כ היה סמ"פ, ובארבעת החודשים האחרונים עד ‏המלחמה היה קמב"ץ גדודי. ‏

נרו כבה ביום השלישי למלחמה: 8 באוקטובר 1973. במשך שלושת הימים הללו ‏הספיק ליטול חלק בקרבות קשים ומרים בחזית התעלה. באחת ההסתערויות על ‏גבעת "חמוטל" נפגע הטנק שלו ועלה בלהבות ובתוכו עוד שלושה קצינים חבריו. ‏הטנק שכינויו היה "טנק הקצינים" נשאר בידי האויב. עד חודש מרץ 1974 נחשבו ‏כולם כנעדרים. באותו חודש החזירו המצרים את גופתו של יורם ז"ל, שהיה קבור ‏בשטחם. שלושת הקצינים האחרים נמצאו אח"כ בתוך הטנק שאותר ע"י חוליות ‏החיפוש שלנו. ‏

וכך הצטרף יורקה לשורה הארוכה מאוד של הגיבורים הקדושים, שנפלו על הגנת ‏העם והארץ. עם נפלו - נחרב עולמם של הוריו, אחיו ואחותו, ויחד אתם ‏מתאבלים עליו מרה כל חבריו, ידידיו ומוקיריו. ‏

(אביו)