בן אונה ומשה חיים

בוגר מחזור מ"ג (תשכ"ב, 1962)
בוגר הפנימייה הצבאית - מחזור ח'

נולד (22/9/1944) בדרום אפריקה

שירת כמפקד פלוגת טנקים בחיל השריון
מספר אישי בצה"ל: 484516

נהרג בקרב בסיני במלחמת ההתשה,
(31/3/1970)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים
בן 26 בנופלו

צפייה באתר אינטרנט לזכר אדם ויילר

רב סרן אדם ויילר ז"ל נולד בתנאי רווחה ביוהנסבורג, דרום אפריקה, בה' בתשרי ‏ תש"ה (22.9.1944), בכן השני לאביו, הרב משה חיים ויילר, שהיה מייסדה ורבה ‏ הראשי של הקהילה הפרוגרסיבית בדרום אפריקה ולאמו אונה לבית גלמן, ‏ משפחה שמוצאה באנגליה. ‏

אדם קיבל חינוך כללי טוב בבית ספר יסודי בפרבר סקסוולד ביוהנסבורג. היה ‏ תלמיד מצטיין ונבחר מטעם התלמידים והמורים להיות הנציג הראשי של תלמידי ‏ בית הספר. את חינוכו היהודי קיבל בבית הספר העברי שליד בית הכנסת בית ‏ ישראל, שייסד אביו, וזכה לחוג את בר המצווה שלו בבית כנסת זה. ‏

כדי לקשור את אדם לעליה לארץ ישראל שלח אותו אביו בהיותו בן 12 לארבעה ‏ חודשים לארץ. חודשים אלה בילה אדם בקרב חברת הילדים בקיבוץ אושה וקשר ‏ קשרים אמיצים עם ילדי הקיבוץ. כשחזר לדרום אפריקה דיבר עברית שוטפת ‏ והאיץ בהוריו לעלות ארצה. ‏

לפני עלייתו ארצה תכנן כבר אביו שילדיו יקבלו חינוך בפנימיות צבאיות, וזאת ‏ משום שהיה משוכנע כי מאבקה של מדינת ישראל הוא בבחינת "מלחמת מצווה". ‏ אדם הגיע ארצה בכסלו תשי"ז ולמד שנתיים בבית הספר התיכון החקלאי בפרדס ‏ חנה. כשמלאו לו 15 שנה נתקבל לכתה י' בפנימייה הצבאית ליד בית הספר ‏ הריאלי העברי בחיפה.‏

בקיץ 1962 התגייס לצה"ל, וכבוגר מחזור ח' של הפנימייה הצבאית עשה קורס ‏ קצר של הכשרת מפקדי כתות ולאחר מכן עבר לחיל השריון. בשריון עבר בזה ‏ אחר זה את קורסי ההכשרה הבסיסיים והוסמך כמפקד טנק בדצמבר 1962. ‏ באפריל 1963 סיים את קורס הקצינים הכללי של צה"ל ובקיץ של אותה שנה ‏ נמנה עם בוגרי קורס קציני שריון שנסתיים באותה עת. בתור מפקד מחלקה ‏ בדרגת סגן משנה הצטרף לגדוד "צנטוריונים" ושרת בו כשנה. ‏ כסגן צעיר נשלח להדריך בקורס קציני שריון. שם היה תחת פיקודו של רס"ן ‏ שמאי קפלן הי"ד ונרקמו ביניהם יחסי ידידות עמוקים. בתום תקופת ההדרכה ‏ נבחר לצוות שנסע לחו"ל כדי לקלוט את טנק ה"פטון" עבור גייסות השריון. ‏ בשוב הצוות ארצה עזר להקים את גדוד הפטונים הראשון ונמנה עם שורותיו עד ‏ לשחרורו ב1966-. ‏

אז החליט שכדאי לו להרחיב את היקף ידיעותיו בלימודי יחסים בינלאומיים ‏ במדור ליחסי אפריקה ואסיה באוניברסיטת סאסקס באנגליה הידועה לתהילה. ‏ כפי שנהוג באנגליה יש לתלמידי אוניברסיטה מרצה בכיר המשמש כיועץ. שיחק ‏ לו מזלו של אדם שהיועץ שלו היה פרופ' דוד ויטל, כיום ראש המחלקה ליחסים ‏ בינלאומיים באוניברסיטת בר אילן. ‏ אדם הצליח מאוד בלימודיו, אולם הוא הפסיק אותם מפני שהשתוקק לחזור ‏ לארץ בימי הכוננות ערב מלחמת ששת הימים. הוא פרץ לתוך מטוס אל-על בלי ‏ כרטיס ובלי דרכון ושום הפצרות שיעזוב את המטוס לא עזרו. ‏ הסיפור על שיבתו כדי להשתתף במלחמת ששת הימים הופיע במוסף "מעריב" ‏ בשם "אדם במלחמה" ביום 25 לאוגוסט 1967, על פי בקשתו של האלוף טל. ‏

לאחר המלחמה שרת חודשיים במילואים כסרן, מפקד פלוגת פטונים ושב ‏ לאנגליה לשנת לימודים נוספת. בתום שנה זו חזר ארצה, סיים את לימודי הב"א ‏ באוניברסיטה העברית בכלכלה ובמדעי המדיה. זאת עשה שהוא כבר מגויס, ואך ‏ סיים את הבחינה האחרונה ירד לסיני, קיבל פלוגה חדשה ולאחר תקופת ‏ התארגנות של חושים מספר ירד לתעלה, שם מצא את מותו ביום כ"ד באדר ב', ‏ תש"ל (31 במרץ 1970).‏

מה שנאמר על אדם הוא לא בבחינת "אחרי מות - קדושים - אמור", אלא בחייו ‏ הללוהו.‏

אדם חש ברע לאחר שחבריו נהרגו: "איזו זכות הייתה לי להגיע מאוחר? אולי ‏ בכלל חיי ניצלו בגלל האיחור הזה? אולי הייתי צריך להיהרג במקום חבר אחר ‏ שנהרג? אולי ביחד אתו?" לפיכך חזר לצבא לשלוש שנים, וגם עשה הכל בכדי ‏ להיות בקשר אמיץ עם האלמנות והיתומים של חבריו שנהרגו ושל חבריו ‏ שנישבו.‏

אדם היה בן ואח למופת. מסירות לתפקידיו הראה אדם בשירותו בצה"ל. כפי ‏ שביטא בהספדו האלוף להט: "לסיור האחרון שבו נפלת ביקש ממך מפקד הגדוד ‏ לא לצאת, אולם שלמותך המוסרית לא אפשרה לך להסכים שמישהו מפיקודיך ‏ יסתכן בסכנה שאתה עדיין לא הסתכנת, וכך נפלת".‏

בזמן האחרון, מזמן שחזר לצבא הקבע ושירת בסיני ולקראת ירידתו לתעלת ‏ סואץ, נעשה רציני מידי ולא דיבר הרבה. בפעמים הנדירות שהיה בא הביתה ‏ לשבתות היה מנצל את הזמן לבקר את האלמנות והיתומים של אחיו לנשק וגם ‏ ביקר אצל הורי חיילי יחידתו. הוא כנראה ציפה למותו, כי אמר לאחיו הצעיר, ‏ חודש לפני נפילתו, שאף אחד לא יספיד אותו חוץ מאביו. ‏

בשבת האחרונה שהיה בבית, שבועיים לפני נפילתו, אמר לאמו: "אם אפול אל ‏ תיבהלי יתר על המידה ואל תקונני, כי חייתי חיים מלאים". הוא הוסיף בחיוך קל, ‏ שבמשפחה שבה משרתים מספר רב של בנים בצה"ל, הסיכויים לקורבנות הם ‏ מרובים.‏

‏‎1‎‏ ‏‎. ‎ירושלים השלמה, סיוון ה' תש"ל.