בן קטיה ויעקב

בוגר מחזור כ"ח (תש"ז, 1947)

נולד (1/12/1925) בחיפה

שירת כמפקד מחלקה בהגנה
מספר אישי בצה"ל: 47331

נהרג בקרב בקרבות מלכיה במלחמת העצמאות,
(31/10/1948)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 23 בנופלו

בן יעקוב וקטיה. נולד ב1- לדצמבר 1925 בחיפה. למד בבית הספר הריאלי. עוד ‏ בימי לימודיו הצטרף ל"הגנה" והיה מ"מ בחג"ם. ‏

בשנת 1943, כשסיים את המחלקה השביעית, הצטרף למחלקת הנוטרים על הר ‏ הכרמל. ב15- לאוקטובר 1944, נקרא לשירות פעיל ב"הגנה" וב10- לאפריל 1945 ‏ התגייס לבריגדה העברית ובחר בחיל הרגלים. ‏ חנה עם הגדוד השני באיטליה, בלגיה והולנד. הורה עברית במחנות הפליטים. ‏ נשלח עם עשרה מחבריו לקורס קצינים באנגליה ושוחרר כשפורקה הבריגדה ‏ ב24- בינואר 1947. נבחן ונכנס לטכניון בחיפה לקורס לארכיטקטורה. בקיץ 1947 ‏ הדריך בקורס מ"כ ב"הגנה" (בו הכיר את ארוסתו).‏

בפרוץ מלחמת השחרור נתבקש על ידי מטה ה"הגנה" בחיפה להתנדב לפני הגיע ‏ תור גיוסו. הוא נענה והועבר למטה הגדנ"ע בתל אביב ואחר כך שימש קצין ‏ הדרכה במחנה לילודי 1932. ‏ הוא דרש בתוקף לצרפו לשירות פעיל ונשלח לחטיבה אחת. עלה מדרגת מ"כ ‏ לדרגת סגן ראשון בפלוגת מח"ל. השתתף בכיבוש משלט תמרה, מירון והסביבה ‏ וסאסא. בפקדו על כיבוש משלט תמרה (פעולת "מטאטא) נתקל באש חזקה של ‏ האויב שכוחותיו עלו על המשוער. זו הייתה הפעולה הראשונה של פלוגת המח"ל. ‏ האנשים הראו סימני עצבנות, אולם בראותם את השקט הנפשי של המפקד חזר ‏ אליהם רגש הביטחון. "איה" טיפס לראש הגבעה ותחת אש כבדה הוציא ‏ אלונקות. כשהאויב עלה כבר על הגבעה ממש פתח בקרב כידונים שלופים, הניסו ‏ וכבש את המשלט. על ידי פעולתו הזריזה הציל את מחלקת חברו לפיקוד ‏ מכיליון. בפקודות המטכ"ל צוינה הפעולה כקרב כידונים ראשון בצבא ההגנה ‏ לישראל. ‏

בכיבוש מירון (במסגרת מבצע "חירם") צריכה הייתה מחלקתו להתקיף את ‏ הבתים שבקצה הכפר ועל ידי כך להשתלט על הכפר. אך גם כאן נתקלו באש ‏ כבדה ונבצר ממנו לבצע את התכנית. ללא שהיות הכניס בה שינוים והחליט ‏ לכבוש תחילה את קבר רבי שמעון בר יוחאי, ששימש כנקודה המבוצרת ביותר. ‏ הוא כבש בית קטן לצדו של הקבר ומבסיס זה המטירה המחלקה אש על הבניין, ‏ נכנסה לתוכו והשתלטה על מירון. הקבר עצמו לא נפגע. ‏ בלילה שלאחר הפעולה לקח שלל תותח בעל 75 מ"מ. הוא פקד על אנשיו שלא ‏ לפתוח באש עד שהמכונית עם התותח תעבור על יד המשלט ואחר כך התקיפו ‏ אותה מכל עבר והניסו את הערבים. ‏

ב31- לאוקטובר 1948 נשלח לגבעה אחרת. גבעה זו שמשה מפתח יחיד להחזקת ‏ מלכיה שנכבשה וחזרה ונכבשה על ידי האויב שלוש פעמים קודם לכן. הוא הלך ‏ לרכס הקיצוני כדי לקבוע את מקומו המדויק ביחס לעמדות האויב ונתקל ‏ בצליפות סנגלים מחיל קאוקג'י ונפל בו במקום. ‏

בשני לנובמבר 1948 הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחיפה. מדברי חבר ‏ מפקד: "בראותי כי "איה" נקטף על סף חיים נהדרים, הריני סבור שאמנם ישנם ‏ חיים מעבר לחיינו עלי אדמות. הוא היה חייל אמיתי ובעל תכונות כאלה שכל ‏ פקודיו וחבריו הקצינים חיבבוהו וכיבדוהו".‏ ‏