סרן שלמה בידץ זכרו לברכה

• חברים כותבים אל / על
• תמונות מספרות
• יד לזכרם

סיפור חייו:

שלמה, בן דקלה ואורי, דור רביעי לראשוני יבנאל, נולד ביום י"ג בתשרי תשי"ג (2.10.1952) בקיבוץ יגור ולמד בבתי-ספר יסודיים בקרית-ביאליק, ברמת-גן ובטבריה. שנה אחת למד גם בבית-ספר באנגליה, שם עשה אביו בתקופת השתלמות, ולבסוף סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "הריאלי" בחיפה ובפנימייה הצבאית.

 

מגיל צעיר אהב שלמה לצייר והצטיין בכך. הוא רשם וצייר בצבעי-מים, התעניין באמנות וכן כתב דברי שירה ופרוזה ואף זכה בפרס רמת-גן לכתיבה. נוסף על עיסוקיו אלה, שהעידו על נפש רגישה ומתרשמת, היה שלמה חזק בגופו. הוא אהב לעסוק בספורט, בעיקר באתלטיקה קלה, השתתף בתחרויות ארציות בריצה וזכה במדליות ובפרסים. הוא היה אחוז להיטות אחר טיולים והכרת נופים חדשים, והקדיש לסיורים ברחבי הארץ הרבה מחופשותיו ומזמנו הפנוי ולעתים אף על חשבון הלימודים. כן היה פעיל בתנועת הצופים, כחניך ואחרי-כן כמדריך. כבנו של קצין בכיר בצה"ל, גדל שלמה וחונך על ברכי מסורת, שאהבת הארץ והדאגה לביטחונה היו אבן-יסוד בה. ואכן דרכו לעתיד לבוא הוכיחה כי היטב נקבעה מסורת זו באישיותו.

 

שלמה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970 ושירת בחיל הצנחנים, בחיל המודיעין וביחידת סיור. הוא השלים קורס צניחה, קורס מש"קי חבלה וקורס צלילה וסיים כחניך מצטיין קורס קציני חי"ר.

 

שלמה היה מפקד באחת מיחידות הסיור המעולות והמפוארות של צה"ל. בחוות דעת של מפקדיו, נאמר עליו שהוא "מבוגר ואחראי, בעל סמכות פיקודית טבעית וכושר שכנוע, שקט וצנוע". הוא השתתף בפעולות מבצעיות רבות שבצעה יחידתו המיוחדת. הוא היה בעל כושר גופני מעולה, בעל ידע רב במקצועות צבאיים שונים ובעל כושר ויכולת טבעיים לפקד על אנשים,להדריך, ללמד, לאמן ולהנהיג את אנשיו בקרב. נתקיים בו מיזוג מופלא של קצין-קרבי קשוח ולוחם מצטיין ושל משורר ואמן צעיר, רגיש ליופיים של שיר, של תמונה, של נוף ושל הדר הטבע. במלחמת יום הכיפורים היה שלמה קצין ביחידת סיור. תחילה לחם בצפון רמת הגולן, אחרי כן הועבר לחזית הדרום. הוא לחם בסיני ובאזור התעלה והיה אחד הראשונים שהגיעו לשדה התעופה של פאיד והכשירוהו לנחיתת מטוסי חיל האוויר, אחרי כיבושו מידי המצרים. אחרי-כן הצטרפה יחידתו לכוח שעלה מאזור פאיד צפונה, אל עבר העיר איסמעיליה וניהלה בדרכה קרבות קשים ועקובים מדם.

 

שלמה השתתף בכל הקרבות שערכה יחידתו בגדה המערבית של תעלת סואץ. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), נפגע ונהרג בהפגזה בדרך לאיסמעיליה, שעות אחדות לפני הפסקת האש. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין ביבנאל, היא צור מחצבתה של משפחתו, וחבל ארץ ששלמה חלם להתיישב בו. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.

 

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון: "שלמה היה קצין מוכשר, יסודי, ישר, הגון, בעל הישגים טובים ואהוד על הכל;" ומפקדו הישיר כתב למשפחתו: "שלמה היה מהקצינים הצעירים והמבטיחים ביחידה, בלט מאוד בבגרותו ובאחריותו היה אדם שקט וצנוע אך בעל סמכות טבעית וכושר שכנוע. מסור, ישר ללא פשרות, עצמאי ועקשן בהשגת המשימות חייל מצוין בעל כושר מנהיגות, קשוח מאוד כלפי עצמו שמר על איפוק ועל אישיותו המיוחדת גם בתנאים קשים. היה בעל חוש הומור דק, רגישות לדברים יפים ושלווה מספקת כדי להתרשם מנוף, מתמונה, מאדם ומספר, למרות לחץ החיים הצבאיים. בזכות לוחמים מסוגו של שלמה הגיעה היחידה ליכולתה המבצעית הגבוהה ולתרומתה לביטחון ישראל".