בן שושנה ומשה

בוגר מחזור מ"ז (תשכ"ו, 1966)
בוגר הפנימייה הצבאית - מחזור י"ב

נולד (7/11/1947) בתל אביב

שירת כקצין בחיל התותחנים
מספר אישי בצה"ל: 987728

נהרג בעת מילוי תפקידו בסיני (13/10/1969)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב
בן 22 בנופלו

צפייה באתר אינטרנט לזכר יגאל קלס

יגאל נולד ביום כ"ד בחשוון תש"ח, 7.11.1947, בתל אביב, להוריו שושנה ומשה ‏ קלס. הוא נולד ערב הכרזת האו"ם על הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל. ‏ שמו נקרא יגאל, כרמז לגאולה הקרבה ובאה לעם ישראל במדינת ישראל.‏

ביום בו הכנסנו את יגאל בבריתו של אברהם אבינו הכריזו הבריטים עוצר בתל ‏ אביב משעה 12 בצוהריים והיה צורך להזדרז עם סיום טקס הברית, כדי ‏ שהמשפחה עם הרך הנולד והאורחים יספיקו להגיע לביתם לפני שהעוצר יכנס ‏ לתקפו.‏

יגאל היה יפה תואר, טוב לב, רגיש וביישן. הוא למד בבית הספר לדוגמה ע"ש ‏ הנרייטה סולד בתל אביב והיה אהוב על המורים בכתה ובביה"ס. עם גמר לימודיו ‏ ביסודי למד שנה בבית הספר "תיכון חדש" בת"א ואת יתר שלוש שנות התיכון ‏ המשיך בפנימייה הצבאית בבית הספר הריאלי העברי בחיפה ע"ש בירם. בשנות ‏ לימודיו בבית הספר היסודי היה יגאל פעיל בתנועות הנוער, בתנועה המאוחדת ‏ ובצופי דיזינגוף. בשכבת "רעים" התבלט כמדריך והתחבב על חניכיו וחבריו. בימי ‏ החופש, בקיץ, היה נוסע לעבוד בקיבוצים וכאות הוקרה לעבודתו המסורה קיבל ‏ מקיבוץ "עמיר" מזכרת את אלבום "יד למרד גטו ורשה". מקיבוץ רביבים קיבל ‏ מזכרת את הספר "חברים מספרים על ג'ימי" על עזרתו למשק באסיף. יגאל מצא ‏ לו זמן לעסוק גם בספורט וקיבל מדליה על צליחת הכינרת בצליחה העממית ‏ ה15- של הכינרת שנערכה על ידי "הפועל".‏

בבואו לחופשה מהפנימייה ומהצבא תמיד חיכו לו חברים וחברות, כי היה מאוד ‏ חברותי וטוב לב, מוכן לעזור לכל, לחברים, לשכנים ולהורים. כל חבר שלא היה ‏ לו היכן לישון מצא מקום בביתו. כל חייל שרצה לבקר בתל אביב והשתוקק ‏ להתרחץ בים (הוריו גרים בקרבת הים) מצא אצל יגאל פינה חמה וביתית. יגאל ‏ גדל והתבגר, נהיה חסון ויפה תואר, אהב חברה ואהב ספר, אהב את הים ואת ‏ השמש. שאיפתו הגדולה הייתה להמשיך בלימודיו והליכותיו היו צנועות ומלאות ‏ ענווה. ‏

בצבא שירת בחיל התותחנים ובכל מקום ויחידה היה מקבל שי סמלי (ספר ‏ ואלבום) על מסירותו ונאמנותו לתפקיד ולמשימה. צנוע ושתקן היה חוזר הביתה ‏ ובלי התפארות היה מניח את השי על השולחן בחדרו, כי חונך: "יהללך זר ולא ‏ פיך".‏

במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות על שחרור העיר העתיקה בירושלים ‏ והסביבה ומשם המשיך לצפון הארץ ורק עם שחרור רמת הגולן בא לחופשה ‏ קצרה הביתה עייף. אותות בגרות ניכרו בהבעת פניו והוא בסך הכל בן 19. אחרי ‏ מלחמת ששת הימים סיים קורס קצינים והשתתף בפשיטת בכראמה ובפעולות ‏ נועזות אחרות. המפקדים שלו והחברים שלו מעידים כי היה בין המתנדבים ‏ הראשונים לכל פעולה ומשימה. יגאל היה בן למופת ומסור בלב ובנפש להורים ‏ ולמשפחה. לא עבר יום שלא כתב וניצל כל הזדמנות גם לטלפן הביתה כדי ‏ שההורים לא ידאגו. ‏

הביא באחרונה את ספרו של יגאל לב "באלוהים, אימא, אני שונא את המלחמה", ‏ והאימא לא הספיקה לקורא את הספר. האסון הגדול פקד את הבית. יגאל איננו ‏ עוד, ושירת חייו באמצע נפסקה...‏

המשפחה