בן הטי ולואי

בוגר מחזור מ"ח (תשכ"ז, 1967)

נולד (13/2/1949) בחיפה

שירת כמפקד צוות בסיירת מטכ"ל, באגף המודיעין

נהרג בקרב בחזית תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים,
(16/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 24 בנופלו

אילן נולד בט"ו בשבט תש"ט - 13 בפברואר 1949.‏ כחוט השני עוברות תכונותיו המיוחדות דרך כל שלבי חייו - ומוצאות ביטוי עז ‏ בכל מקום בו הטביע מחותמו. רצינות "איומה" בגישה לכל, קנאות לכל דבר בו ‏ דבק והאמין, חברות נאמנה ועמוקה ורדיפת יושר ואמת בכל פעולה ושיחה. מעל ‏ לכל בלטה אהבתו למשפחה ולבית - כאשר הפך את ביתו למרכז חברתי, כאשר ‏ נעדר ממנו בתקופת השרות הצבאי ואפילו כשעבר לדירתו שלו. ‏

קווי אופי אלה מצאנו בכל פעולה ובכל מקום אליו הגיע אילן. בבית הספר ‏ הריאלי בו למד תריסר שנים - ובשבט הכרמל בו בילה שמונה שנים בלטו תכונות ‏ אלה והפכו את אילן למנהיג חברתי, פעלי ומלא מרץ, יוזם ונלהב. נלהב לכל ‏ רעיון אשר יקדם את הגדוד - בשטחים בהם התמצא, כמו ארגון טיולים ומחנות ‏ ובשטחים בהם לא התמצא, כמו ערבי שירה וריקוד - העיקר "למען" הגדוד, ‏ לטובת החבר'ה. לא זכורה לנו אף פעולה בשנות הלימודים והפעילות הצופית, ‏ בה אילן לא היה מעורב - ובהתלהבות כנה וקנאות להישגים. ‏

מבצעיו של אילן עוררו לעתים רושם של תמימות ביחס למציאות ומעין חוסר ‏ התמצאות. אך מרצו ושאפתנותו חיפו על כך. זכור לנו ה"צריף" - אותו צריף ‏ העומד עד היום בשבט - סמל לדבקות במשימה: השגת כספים והקמת צריף נפרד ‏ לגדוד אותו הדריך ובו השקיע את מיטבו באותה תקופה. אילן היה מסוגל לגרור ‏ בהתלהבות את כל חבריו, גם כאלה שצחקו ולא האמינו ליכולת להגשים דברים. ‏

השנים שלפני הצבא לוו בפעילות חברתית מרוכזת, שמצאה ביטויה בהדרכה, ‏ בפעילות בגדוד ובשבט, בגדנ"ע ובספורט, לעתים גם על חשבון הלימודים. ‏ הצטיינותו בגדנ"ע הביאה לקידומו עד לתפקיד השליש - העליון שבתפקידי ‏ המדריכים הצעירים. וביחס ישר לאותה רצינות ופעילות - באה ההתנערות ‏ הגדולה ביחסו ללימודים בשנה האחרונה בבית הספר - תשכ"ז. אילן הבין כי ‏ המשך החיים תלוי לא רק בפעילות חברתית, אלא גם בלימודיו והקדיש להם, ‏ לקראת הסיום, את מיטב מרצו. ושוב בדרכים "תמימות" ומוזרות, כמו לימודים ‏ סביב "שולחן עגול" בצוותא, הקלטת מחברות ולימוד בעל פה, הכל למען המטרה ‏ שקבע: הצלחה בבחינות. ‏

מלחמת ששת הימים גרמה לשינוי בגישתו לצבא ולמקומו הוא במסגרת צה"ל. ‏ אילן, שהיה אז פעיל בגיבושו וארגונו של גרעין הנח"ל, שינה את תכניתו והצליח ‏ להתקבל ליחידה נבחרת בצה"ל. בטירונות ובאימון המתקדם יותר, התבלט אילן ‏ בכושרו הגופני, בחברות למופת, בדבקותו באמת וביושר וביכולתו להגיד דברים ‏ כהוויתם - ללא חשש מהתוצאות. מיחידתו נשלח לקורס קצינים, אשר בו התבלט ‏ במיוחד עקב גישתו הבוגרת ואימונו המוקדם ביחידה מעולה ואשר אותו סיים ‏ בהצטיינות. בסיירת הצנחנים בה שימש כמפקד צוות, הקדיש אילן את כל יכולתו ‏ וניסיונו למען חניכיו, אותם רצה תמיד לראות כצוות מגובש מבחינה חברתית ‏ ומצלח מבחינה צבאית. את הישגיו זכה אילן לראות לאחר שכבר השתחרר, ‏ כשחייליו הצטיינו בהמשך דרכם וזכרו לו את תרומתו לכך במכתביהם ובדברים ‏ שאמרו בביקורים בביתו. ‏

עם שובו מהצבא, לאחר שרות קצר בצבא הקבע ולאחר טיול בחו"ל בלוית אחיו ‏ דויד, הקדיש אילן את זמנו לשלושה תחומים: לימודים, ספורט וגיבוש מסגרת ‏ משפחתית. ‏ בתשל"ב החל ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה והקדיש זמן רב לחיזוק ‏ קשריו עם המשפחה ועם העסק המשפחתי, בו החל לראות את עתידו. הוא גייס ‏ עובדים מחבריו, נסע ויזם תוכניות לקידום העסק ושיפורו. משראה כי בכך ‏ עתידו, הצטרף בתשל"ג לחוג לכלכלה וראה בו את עיקר מטרתו. באוניברסיטה ‏ פגש אילן את אוה - ונדלק. הוא לא "נרגע" עד אשר הגשים את שאיפתו הרצינית ‏ ביותר עד אז - לשאת את אוה לאישה. זכורה לנו היטב התקופה הקשה שעברה ‏ עליו עד שהקים את ביתו, תוך התמדה בלימודים, עזרה בעבודה ועיסוקו באימון ‏ גופני. אך בתקופה זו לא הזניח אילן את קשריו עם חבריו וראה בהם תמיד חלק ‏ מהוויתו ומאושרו. גם במשפחתו ריכז אילן מאמצים, במיוחד בעזרה להורים ‏ וב"חינוכו" של אחיו דויד, אותו אהב ורצה לקדם. בהשפעתו החזקה סיים דויד ‏ את לימודיו והצטרף אף הוא לסיירת הצנחנים. ‏

דומה היה כי בשנה זו, תשל"ד, ינהל אילן את חייו כפי שרצה תמיד: בעבודה ‏ בעסק, בלימודי כלכלה, באימון גופני - ומעל לכל בבניית בית לו ולאוה אי שם ‏ ביערות הכרמל השקטים והיפים, בית שישמש גם הלאה מרכז לפעילותו ולחבריו. ‏ אך דווקא בתחילת שנה זו - כשהשלוה שבהישג כה קרובה אליו, יצא אילן עם ‏ יחידת הצנחנים אליה השתייך, למלחמה ממנה לא שב. יחידתו הייתה חוד ‏ האוגדה שפרצה את הדרך לתעלה ואפשרה את הקמת הגשר, ובפעולה זו שליד ‏ ה"חווה הסינית" נפלו רבים מיחידתו ומחבריו. ‏

אילן נפל ביום שלישי, כ' בתשרי תשל"ד, ה16- באוקטובר 1973.