בן רחל ואברהם

בוגר מחזור נ' (תשכ"ט, 1969)

נולד (27/6/1951) ברמת גן

שירת כמפקד מחלקה בחטיבת גולני
מספר אישי בצה"ל: 2076487

נהרג בקרב החרמון במלחמת יום הכיפורים,
(22/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 22 בנופלו

דרור בן ארויו נולד ב27- ביוני, 1951. ‏

דרורי היה ילד רגיש וסקרן לסובב אותו. בגיל צעיר נהג לשוטט בואדיות הכרמל. ‏כל בית חדש שהוקם צער אותו על שהוא פוגם בנוף הפראי שכה אהב. ‏את ארבע הכיתות הראשונות למד בביה"ס "זיכרון יוסף". בשנת 1962 עבר ‏לביה"ס הריאלי. בגיל 14 נסע עם משפחתו לניו יורק, שם למד שנתיים בבית ספר ‏תיכון.‏

באותה התלהבות וסקרנות גילה דרורי את העיר ניו יורק ואת אמריקה. הוא נהג ‏לטייל בעיר עצומה זו ולהתוודע לכל מיני אנשים, להכיר ולהתלהב ממוסדות ‏תרבות, גורדי שחקים וטכנולוגיה מתוחכמת. ‏את קיץ 1965 בילה דרורי במחנה נוער יהודי ציוני בהריה המקסימים של מדינת ‏ניו יורק. חלק מדמי השהייה במקום מימן בכוחות עצמו על ידי עבודה כמלצר ‏בחדר האוכל. הוא היה הישראלי היחיד במקום, והיה במרכז כל הפעילויות ‏הספורטיביות, התרבותיות והחברתיות במקום. הוא היה אהוד ונערץ על ידי ‏חניכים ומדריכים כאחד. הוא ייצג בעיניהם את "הצבר היפה" הישראלי. כאשר ‏נפרד מהם העניקו לו כפרס גביע. ‏

כאשר פרצה מלחמת ששת הימים דרורי היה עדיין בארה"ב ועקב בחרדה ובגאווה ‏אחר הנעשה בארץ. עם תום המלחמה ושנת הלימודים היה הראשון במשפחה ‏שחזר הביתה. את השנתיים של ביה"ס התיכון למד במגמה הריאליסטית בבית ‏בירם. באותה תקופה היה דרורי יותר מתמיד הרפתקן, תאב חיים, צמא לחוויות ‏ולרכישת ניסיון חיים. אהב את הים ואת המדבר. הייתה בו סקרנות, יצירתיות ‏ורצון לגלות. לא פעם אמר דרורי שרוצה הוא בחוויה בשביל כל יום בחייו. הוא ‏צילם הרבה בתקופה זו. צילום מעשה ידיו הופיע ב"שנתון ישראלי לאומנות ‏הצילום 1970". ‏דרור סיים את לימודיו בבית הספר הריאלי בשנת תשכ"ט (1969) במחזור נ'.‏

כשדרורי התגייס הוא שרת בגולני, והיה גאה מאוד ביחידתו. בזמן מלחמת ‏ההתשה היה בקו התעלה. לאחר שסיים קורס קצינים חזר לגולני וקיבל את ‏הפיקוד על מחלקה של טירונים מנוער שוליים. האתגר היה גדול, ודרורי התמודד ‏אתו בהכרה מלאה של שליחות ציונית. ‏

‏"הבטתי אליו בהערצה! מעולם לא הרשה לסמל לטרטר אותנו. התייחס אלינו ‏בכבוד וכאל שווים. היווה דוגמה אישית. לעולם לא אשכח אותו!" סיפר אחד ‏החניכים שלו לאחר מותו.‏

למשך כמה חודשים נפרד ממחלקתו, כי נקרא להדריך חי"ר של קצינים אוגנדים ‏בשפה האנגלית. גם כאן, למרות שהיה צעיר בהרבה מפיקודיו, הקצינים הגבוהים ‏מאוגנדה ולמרות הבדלי המנטליות והשוני בשפה, הצליח דרור לבנות אתם ‏מערכת יחסים טובה. בסקרנותו הטבעית לאנשים התיידד אתם, הזמין אותם ‏הביתה וניסה להבינם.‏
בשנת 1972 השתחרר דרורי מצה"ל והתכונן ללימודים בטכניון. בקיץ 1973 ניגש ‏לבחינות הכניסה לטכניון, עמד בהן והתקבל לטכניון. לפני תחילת הלימודים נסע ‏דרורי שוב לארה"ב. הפעם כדי להיות עם בחורה שפגש בארץ והתאהב בה. הם ‏תכננו עתיד משותף לאחר שתעלה ארצה... ושוב פורצת כאן מלחמה. דרורי ‏מצליח לחזור מיד ארצה למרות הקשיים בקשר האווירי.‏

בהתחלה נשלח להדריך חיילים בדרום בשימוש בטילי כתף אנטי טנקים. כשסיים ‏את התפקיד עלה צפונה כדי להצטרף לחייליו משכבר. בדרך נשאר ללון בבית. ‏הוא היה מאוד נרגש. סיפר על המלחמה במדבר, על החוויות בחו"ל ועל הניגודים ‏העצומים ביניהם. דרור הגיע לרמת הגולן בערב כיבוש החרמון. הכל כבר מוכן ‏לקרב. איש לא שלח אותו ואין כאן מקום לקצין שלא שובץ מראש. למרות זאת ‏מצטרף דרורי כחייל פשוט. ‏

הקרב היה קשה ודרורי נפל בקרב זה.‏

(המשפחה)