בן פרל ויצחק

בוגר מחזור נ"ב (תשל"א, 1971)

נולד (7/3/1953) בחיפה

שירת כמפקד כיתה בצנחנים
מספר אישי בצה"ל: 2147692

נהרג בקרב בחזית תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים,
(17/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 20 בנופלו

חיים נולד בשנת 1953 להורים יוצאי מזרח אירופה. מקטנות היה הוא זה שהכניס ‏לביתו אווירה ישראלית ודאג שהשפה המדוברת עמו תהיה עברית בלבד. הוא ‏ידע גם לעמוד על כך שלכיתה א' ילך רק לביה"ס הריאלי, בו בילה את כל 12 ‏שנות לימודיו. ‏

להוריו של חיים זכור ביה"ס לטובה לכל אורך הדרך. תמיד השביעו ציוניו רצון, ‏ויחסו ללימודים היה רציני. המפנה חל בכתה ה', כאשר הצטרף חיים לתנועת ‏הצופים בהדר. פעילות זו תפשה חלק ניכר מזמנו והיוותה חלק גדול מחוויותיו ‏מאז ועד גמר ביה"ס. ‏ כאן, במסגרת התנועה, חיים ממש מצא את אושרו: היה פעיל בה כחניך, אהב את ‏אווירת התנועה ואת טיוליה, ומהיותו טיפוס חברותי ומלא חיים, אהב כל פגישה ‏וכל רגע בתנועה. את שנות הלימודים ה11- וה12- עבר כשהוא מדריך בצופים, ‏ולפעולה זו הקדיש ממיטב מרצו וכוחותיו, וכשיחד עם זאת הוא אינו מרפה ‏ממאמץ העמידה בתחילת בחינות הבגרות. ‏

את פירות אהבתו לטיולים, להדרכה ולחברה קטף משנזדמן לו לנסוע מטעם ‏הסוכנות כמדריך שליח לארה"ב בתקופת הקיץ שבסוף שנת הלימודים ה-11. אז ‏ניתנה לו ההזדמנות ליישם את כל המטען ה"ציוני" שהיה בו הלכה למעשה, והוא ‏עשה זאת בהצלחה, בזכות אישיותו הלבבית וכושר השכנוע שלו. ‏

את בחינות הבגרות במגמה הביולוגית סיים בהצלחה, שוב כשהוא משלב ‏לימודים בחברותא עם טיולים וריקודים בלהקת ריקודים. בנוסף לטיולים ‏ולמוסיקה היו הטיולים תחביב נוסף שלו. גם הפעם קטף את פירות מאמציו ‏בדמות נסיעה מיוחדת עם להקת הריקודים לסיבוב הופעות לייצוג ישראל במזרח ‏הרחוק: יפן, פורמוזה וכן סיורים באוסטרליה. עד היום, מהדהדים באוזנינו ‏סיפורים על החוויות הנפלאות שעבר באותה תקופה. ‏ פרשת הדרכים הבאה מובילה לגיוסו של חיים לצה"ל. מאז ומתמיד הייתה ‏שאיפתו להצטרף לצנחנים, ובהחלטתו הנחושה הכניע גם את ההתנגדות ‏הנחושה שהייתה קיימת בבית לצעד זה, מהיותו בן יחיד. ‏תקופות לא קלות עברו עליו במסגרת החיל. מסעות קשים, אימונים, שבועות ‏הרחק מהבית ועוד ועוד, אך לעולם לא יכול היה איש לשמוע מפיו צל ייאוש. ‏אדרבה, תמיד אותו "יהיה טוב" מפורסם שלו, או אותה אמרה "לא זה מה ‏שישבור אותנו..."‏

‏...עד לאותה שעה קשה והרת אסון, שתחילתה ביום הכיפורים האחרון. יום יום ‏דאג לכתוב מכתב מרגיע הביתה, עד לאותה פעולה קשה וקטלנית בסיני, בשחרו ‏של ה-17 לאוקטובר 1973, בקרב "החווה הסינית".