בן דורה ומאיר

בוגר מחזור נ"ב (תשל"א, 1971)
בוגר הפנימייה הצבאית - מחזור י"ז

נולד (24/5/1953) בראשון לציון

שירת כמפקד מחלקת טנקים בחיל השריון
מספר אישי בצה"ל: 2145487

נהרג בקרב בחזית תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים,
(8/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראשון לציון
בן 20 בנופלו


על תפקודו בקרב הוענק לו עיטור העוז
(הוענק בשנת 1975, כסגן)

על תפקודו בקרב הוענק לו ציון לשבח מהרמטכ"ל
(הוענק בשנת 1975, כסגן)


צפייה באתר אינטרנט לזכר מרדכי רטר (1)

צפייה באתר אינטרנט לזכר מרדכי רטר (2)

מרדכי (מוטי) רטר, בן מאיר ודורה, נולד ביום ו' בסיוון, תשי"ג (24.5.1953) ‏ בראשון לציון.‏

מוטי למד בבית הספר היסודי "בארי" בראשון, שם עששה חיל בלימודיו. אחרי ‏ כתה ח' החליט, כנראה בהשפעת החברים, ללכת לפנימייה הצבאית. אביו התנגד, ‏ אך מוטי, בדרכו ובעקשנותו, הצליח לשכנע את הוריו בצדקתו. לדברי אביו של ‏ מוטי, כל הזמן הייתה לו תחושה שמשהו עומד לקרות למוטי. אחרי מלחמת ‏ ששת הימים, כידע שקצינים רבים נהרגו במלחמה, לא רצה שמוטי ילך לפנימייה ‏ צבאית וגם כשצריך היה לחתום שהוא מסכים שמוטי ישרת בצבא הקבע היה ‏ הדבר כרוך במריבה גדולה בבית. ‏

מוטי נתקבל לפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי. הוא סיים את לימודיו ‏ בשנת תשל"א (1971) במחזור נ"ב של ביה"ס הריאלי - מחזור י"ז של הפנמ"צ, ‏ במגמה הביולוגית-צבאית. ‏

אחרי גמר ביה"ס חשב מוטי ללכת לקורס טייס. הוא אמנם קיבל זימון, אך נתגלה ‏ אצלו פגם בעין, והוא נפסל. מוטי התאכזב מאוד והחליט ללכת לשריון. חיל ‏ השריון התאים למוטי יותר מלכל אחד אחר. הוא הצליח לכל אורך הדרך, והיה ‏ בין המצטיינים בקורסים השונים. ‏

מוטי אהב את הטנקים וגם כמט"ק וכמ"מ נהג לטפל בעצמו ולעזור לחייליו ‏ בניקוי הכלי.‏

שתים מתכונות היסוד של מוטי היו טוב לבו ומזגו הטוב. אי אפשר הייה שלא ‏ לאהוב אותו. כמ"מ ידע למצוא את שביל הזהב ולהיות חבר ומפקד כאחד. גם ‏ החיילים וגם הקצינים אהבו אותו והעריכוהו מאוד. המג"ד של מוטי נהג לומר, ‏ שממנו יצא מפקד גדול.‏

מוטי היה סגור מאוד בבית. אהב את הבית, אהב להביא חברים כשהיו בקורסים ‏ קרוב לראשון. ארח ביתו את כל השריונרים מהפנימייה הצבאית - היו ישנים על ‏ הרצפה ואוכלים את האוכל של אימא, שמוטי אהב כל כך...‏

בפעם האחרונה היה בבית בראש השנה. ביום שעמד לחזור לצבא השאיר את כל ‏ תעודותיו ומסמכיו וכן את שעונו. כששאל אותו אביו לפשר הדבר חייך אליו ‏ מוטי ואמר: "אבא'לה, תהיה מלחמה". - אמר והלך...‏

ב6- באוקטובר, משפרצה המלחמה, ישב גדודו של מוטי בגזרה הצפונית של ‏ התעלה. פלוגתו של מוטי לחמה בגזרת "מפרקת", גזרה הידועה בביצות הרבות ‏ המצויות בה. כשהחלה המלחמה ומטוסי האויב החלו לרדת על המעוז בו ישבה ‏ הפלוגה, היה מוטי הראשון לתפוס את היזמה בידיים. הוא שנתן את הפקודה ‏ לזוז והיה אף הראשון לירות לעבר המטוסים.‏

בשעות הראשונות של המלחמה ירתה מחלקתו של מוטי הן על כוחות החי"ר ‏ שבשטח והן לכוון "רמפות" האויב.‏

מספרים עליו אנשי הצוות שלו: "בקשר שמענו כל הזמן על חברה שנהרגים ‏ ונפצעים. מטח של סאג'רים נע לעברנו וארטילריה כבדה ירדה בכל מקום. מוטי ‏ הצליח לשמור על קור רוחו ולנווט אותנו באמנות בלתי רגילה. עשרות פעמים ‏ כמעט נפגענו, ובזכות פקודותיו הבוטחות של מוטי לנהג הטנק הצלחנו ‏ להתחמק".‏

אומר רוני התותחן: "ברגעים הראשונים איבדתי את העשתונות. מוטי חש בכך ‏ ובשלווה הסביר לי על מבנה התותח, על דרך כיוונו וציודו. לרגע נדמה היה לי ‏ שאני נמצא בקורס תותחנות". ‏

באחת הפעמים כשמוטי נתן פקודה לנהג לנוע שמאלה על מנת להתחמק מטיל, ‏ נכנס הטנק לתוך ביצה והחל לשקוע. בשלב זה קיבל מוטי רסיס מתחת לעינו ‏ ופניו נתמלאו דם. הוא כבר החל לתדרך את אנשי הצוות כיצד יסתדרו בלעדיו, ‏ אבל לבסוף צחק ואמר שזוהי סתם שריטה והמשיך להלחם. הוא קרא לסמל ‏ המחלקה לבוא לחלץ את הטנק השוקע, ירד מהטנק, חבר את שני הטנקים, ואז ‏ קיבל הטנק של דני, סמל המחלקה, פגיעה ישירה והחל בוער. מוטי קפץ לתוך ‏ הטנק הבוער והצליח לחלץ את דני ואת אנדרי (שמת בו במקום מפצעיו). את ‏ השניים האחרים לא ניתן היה לחלץ אף על פי שמוטי חזר מספר פעמים לטנק. ‏ לבסוף לקח מוטי את דני, שנשרף בצורה קשה ביותר ונשאו על גבו החסון מספר ‏ קילומטרים רגלי, עד שפגש בטנק שעבר בשטח והעלה עליו את דני, שפונה ‏ בהמשך לבית החולים ושם הצילו את חייו.‏

בסוף הלילה הראשון ללחימה, כשנותר רק טנק אחד בפלוגה, עלה מוטי על הטנק ‏ יחד עם עוד שלושה קצינים אחרים מהגדוד. בטנק זה לחם עד שנפגע הטנק ‏ ונפגעו כל אנשי צוותו. ‏

במשך חודשים היה מוטי בחזקת נעדר. הוריו, קרוביו וחבריו קיוו שמוטי חי ‏ בשבי המצרים, ואז, ב22- במרץ 1974 נכנסו אנשי הרבנות לאזור "מכשיר" ‏ ‏"חמוטל", שנמצא על גבול הגזרה הצפונית והמרכזית, שם נמצא הטנק שרוף. ‏

מוטי הובא לקבורות ביום ראשון, ח' בניסן, תשל"ד (31 במרץ 1974).‏