בן צפורה וזאב

בוגר מחזור נ"א (תש"ל, 1970)

נולד (19/9/1952) בירושלים

שירת כמפקד מחלקת טנקים בחיל השריון
מספר אישי בצה"ל: 2117653

נהרג בקרב בחזית תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים,
(7/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 21 בנופלו

בננו אליעזר קלר נולד בירושלים בערב ראש השנה תשי"ב (19.9.1952). ‏ נפל במלחמת יום הכיפורים י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) בעצם יום הדין.‏

צדיק היה הבן, כי רק לצדיקים הזכות להיוולד ולמות בימים קדושים אלו.‏

אין זו הפרזה כאשר אנו אומרים על אלי כי צדיק היה. כזה היה בחייו ובודאי ‏ במותו. ‏

מיום היוולדו, משחר נעוריו, חיפש להקל על כולם ולא חלילה להכביד על הזולת, ‏ אפילו לא עלינו ההורים. תמיד היה צחוק ושירה בפיו; מאושר היה. ידע לנצל על ‏ הצד הטוב ביותר כל רגע בחייו. ודאי לא רצה למות - אך המוות השיגו.‏

במזגו הטוב ובשלוות נפשו השרה רוח טובה על כל אלה אשר סובבו אותו - והיו ‏ רבים כאלה.‏

אלי ניסה לתת מעצמו בכל שטח חברתי שבו פעל:‏ בבית הספר - היה פעיל במועצת התלמידים;‏ בצופים - זכורה תקופת היותו מדריך ומרכז שכבה. הרבה להתעניין בספרות ‏ פדגוגית ובפסיכולוגיה, הכל למען העמק יותר והבן יותר לנפש הילד, והוא עצמו ‏ אז עדיין צעיר מאוד (בעינינו ילד) בן 16-17 בסך הכל;‏ בצבא - עבר קורס מפקדי טנקים, קורס קציני שריון, קורס צניחה והגיע בשירות ‏ פעיל לדרגת סגן בחיל השריון. גם כאן, למרות שלא אהב במיוחד את הצבא, לא ‏ התאונן. השתתף בקורס הקצינים, כי הרגיש שעליו לתת את המקסימום בתקופת ‏ שירותו בצה"ל. במקסימום זה נכללת גם העובדה, שאחרי גמר קורס הקצינים לא ‏ הסכים להישאר בעורף ולהדריך, אלא לקבל מחלקה לוחמת על גדות התעלה.‏

אלי ידע להסתגל לתנאים הקשים ביותר בהם צריך להימצא, בלי טענות ובלי ‏ להתאונן על כך. כאשר שאלנוהו: "אלי, מה נשמע?" הייתה תמיד תשובתו: "אימא ‏ אין בעיות!". לא שלא היו לו בעיות, היו והיו. הוא היה אישיות חושבת, מעמיקה, ‏ אכפת היה לו! לכן היו לא בעיות, משלו ומשל אחרים; אלא שאותן הוא ניסה ‏ לפתור בכוחות עצמו. ‏

בפעם האחרונה שהיה בבית יומיים לפני ראש השנה והבטיח לבוא לחופשה ‏ ל"יום הכיפורים". הוא לא הגיע...‏

יום הכיפורים עבר עלינו ההורים בתפילה ותחנונים לשלומו של הבן היקר כי ‏ ידענו היכן הוא נצמא במלחמה. תפילותינו הפעם הושבו ריקם. לא נתקבלו???‏

לבנו דואב, כואב ובוכה על הבן שהלך מאתנו ללא שוב. יחד אתנו בודאי כואבים ‏ כל אלה אשר הכירוהו.‏

ההורים