בן צפורה וישראל

בוגר מחזור כ"ח (תש"ז, 1947)

נולד (2/5/1929) בחיפה

שירת כחובש בחטיבת יפתח, בפלמ"ח
מספר אישי בצה"ל: 9563

נהרג בקרב במשטרת "נבי יושע" (מצודת כ"ח) במלחמת העצמאות,
(20/4/1948)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 19 בנופלו

בן ישראל (מחיילי הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, עורך דין ‏ שבזכות מלחמתו העקשנית הותר השימוש באות העברית במברקה ‏ הפלשתינאית) וציפורה (בת הרב הראשי ברוך מרקוס בחיפה). ‏

נולד בכ"ג בניסן תרפ"ט, (2.5.1929) בחיפה. בן חדשים אחדים היה במאורעות ‏ תרפ"ט, כשאמו נשאתו תוך שריקות כדורי הערבים כדי להימלט להדר הכרמל ‏ מביתם שעל גבול האזור הערבי. מקטנותו חיבב בעלי חיים ונתחבב עליהם ואף ‏ לגן הילדים נמשך בגיל שנתיים וחצי בקסמי הצב שבחצר "נשא את ביתו על גבו". ‏ עוד בגן תפס את אמנות הקריאה והכתיבה ואחר כך למד 12 שנה במכינות ‏ ובמחלקות התיכוניות של בית הספר הריאלי, ופי מוריו היה מלא תהילת אפיו, ‏ התנהגותו והתקדמותו בלימודים. ‏

גם לפעולותיו בשבט הצופים "משוטטי בכרמל" התייחס בכל הרצינות והשתדל ‏ לקיים בשלמות כל משימה קשה שנטל עליו. תוך כדי כך מצא לו פנאי גם לעשות ‏ נחת רוח לסבא ולקבל אצלו שיעורים ברמב"ם. ‏

היה מסור למשפחה ובמיוחד לאחיו הקטן, ואף לחבריו בכיתה ובשבט. השתדל ‏ לדון כל אחד לכף זכות, אך כלפי עצמו העמיד דרישות מחמירות לנאמנות, לאמת ‏ ולחובה. הצטיין בכל ענפי הספורט והשתתף מטעם בית ספרו בכמה התחרויות ‏ תלמידים ארציות. מילדותו לימדו אביו קליעה למטרה ברובה, ובגיל 11 הורשה, ‏ למרות גילו, להשתתף בתחרויות ארציות בקליעה למטרה - ביחד עם נבחרות ‏ הצבא הבריטי, המשטרה הבריטית והפלשתינאית, הנוטרים ואגודות הציידים ‏ מהערים הגדולות וזכה בפרס הראשון בעד קליעה משובחת. אחרי נצחונו סירב ‏ למסור את שמו לעיתונאים וביקש לא לפרסמו. גם בהכשרה הטרום צבאית ‏ הצטיין והשתתף בעליה רבת הסכנות לביריה, לאחר שנתפסה בידי הצבא ‏ הבריטי.‏ בפגרת הקיץ שלפני כיתות ז' היה עובד בבניין, כדי להרוויח בעצמו את שכר ‏ לימודיו (אף כי לא היה זקוק לכך). כשהובא הביתה ושני שברים בידו השתדל ‏ שלא ליפול למעמסה על בני הבית וגם התאפק מאנקות כאב. גם כשנתאחרה ‏ היציאה להכשרה אחרי סיום כיתה ח' (לפי המלצתו הסכימו חבריו לוותר על ‏ עמק בית שאן ולצאת לדפנה שבגליל העליון), החליף את נופש החופשה והרחיצה ‏ בים בעבודת בניין. יצא כ"חלוץ" של ההכשרה המגויסת לשריד ואחר כך עברו ‏ כולם לדפנה. במשק בחר לו את ענף המספוא, אך במהרה הוכרחו הוא וחבריו ‏ לזנוח את ההכשרה החקלאית ולהתמסר כליל ל"גובים", בעלי אופי צבאי, כי ‏ נפלה ההחלטה בלייק סאכסס והארץ נהפכה לחזית. ליווה שיירות בדרכי הגליל ‏ והשתתף בקרבות על גבול סוריה ובפעולות עונשין בכפרי הערבים, אך במכתבים ‏ היה מספר רק על "ביקורים" ו"טיולים". לאביו כתב פעם: "אבא, אינני מבייש את ‏ הפירמה".... ולאמו אמר בשעת פרידה: "אימא, אני הולך כדי להלחם שמשה'לה ‏ שלנו (אחיו הקטן) וכל השלמה'לך בארץ ובתפוצות הגולה יחיו חיי חופש ואושר".‏

מהגליל נשלח לחיפה לקורס של "עזרה ראשונה". משחזר שירת כחובש מחלקתי. ‏ בתפקיד זה השתתף בקרב על נבי יושע (מצודת הכ"ח) ביום 20.4.1948. ביד ‏ פצועה ושותתת דם הוסיף להגיש "עזרה ראשונה" לפצועים, ואחרי שהפלוגה ‏ קיבלה פקודת נסיגה בגלל אבדותיה הרבות נשאר הוא לטפל בשני חברים ‏ פצועים, ואז נפל גם הוא. ‏

על כך כתב הרמטכ"ל לאביו ביום 24.6.1949: "בנך בועז ז"ל הראה אומץ לב ‏ ומסירות נפש רבה בתפקיד שמילא. לאחר שניתנה פקודת הנסיגה סירב לעזוב ‏ אתת הפצועים ונפל בהגישו עזרה להם. זו דרגה עליונה של מסירות נפש שחייל ‏ מתעלה אליה בשדה הקרב"... ‏

מקברו הזמני הועבר למנוחת עולמים בחלקת הגיבורים בחיפה ביום כ"ח בשבט ‏ תש"י (15.2.1950).‏ זכרו הועלה בחוברת "בועז אשר לא עזב"... ‏