ישעיהו נולד בחיפה ביום 10 במאי 1949. נפטר בתל אביב ביום 30 בדצמבר 1972.‏

מגיל צעיר ביותר ניחן שי בכשרון הקשבה וזיכרון בלתי רגילים. היה זוכר מיד ‏בעל פה כל דבר שהוקרא לו. מדפדף היה בספר ומספר את הסיפור מילה במילה, ‏כאילו היה קורא מהדף, וחינו הזוהר הקרין על כל הבית.‏

בגן הילדים בלט בחיוניותו, אך במיוחד ניכרו בו רגישות אומנותית לצבעים ‏ולצורות. כל חג בגן הפך להיות מפעל משותף של שי והגננת, שהייתה מוקסמת ‏ממנו.‏

לביה"ס הריאלי החל ישעיהו ללכת מכיתה א'. בתקופה זאת מאפיינת את הילד ‏שקידה בלתי רגילה בלימודים. משך שש השנים הראשונות למד בצימאון דעת ‏עצום. מדי שנה סיים את לימודיו בהצטיינות ובפרסים לרוב. ‏

כנער, מתחיל ישעיהו לתת פורקן לנפשו הפיוטית הרב גונית. הוא ממשיך ללמוד ‏בשקידה את הלימודים הפורמליים, אולם הכשרונות המיוחדים הטמונים בו ‏מתחילים להנץ בזה אחר זה.‏

בגיל 12 מתמסר שי בצורה רצינית לציור, אהבתו משחר ימיו. מקפיד להשתתף ‏בקורס לציור בהתמדה ומתבלט בכשרונו. בבחינות הבגרות אחד ממקצועות ‏הבחירה - ציור. הציון - מצוין.‏

מגיל 15 מגלה שי עניין מעמיק בשחמט. כדרכו, מתמסר בכל מאודו לתחביב. ‏לומד, מבקר במועדונים, מתעמק שעות בספרות מקצועית, מחבר פרובלמות שח, ‏משתתף בתחרויות של פרובלמאים, זוכה בפרסים ארציים, ובשנים 1970-1 מחזיק ‏בגביע הארצי של הפרובלמאים.‏
בין הציור והשחמט מתנגנת נפשו של שי במנגינה. הוא לומד פסנתר ומגיע ‏להישגים מרשימים. אולם כלי זה נזנח, אולי משום שאינו קצבי דיו לקול דמיו ‏של שי. הוא עובר לתופים, ונדמה שכאן נמצא הפורקן על טהרת הקצב הסוער. ‏עם גמר התיכון מחליט שי ללכת לעתודה האקדמאית בתנאי אחד: - שיינתן לו ‏ללמוד ארכיטקטורה. הדבר ניתן לו. אם יש אנשים המיועדים למקצועות, שי ‏נועד לארכיטקטורה. ‏

בפקולטה לארכיטקטורה חוזרת על עצמה התופעה של שנות הילדות. בתנופה ‏עצומה. צימאון לא נדלה לדעת. בד בבד הוא זוכה בפרס הפקולטה. מגיע ‏להישגים מרשימים בציור. זוכה בפרסים ארציים של הפרובלמאים בשחמט. ‏שולח ידיו לכיבוש אומנותי נוסף - צילום. תוך זמן קצר מגיע להישגים מרשימים. ‏ההערכה אינה מאחרת לבוא. הוא זוכה באחד הפרסים הראשונים לצלם ‏המצטיין, אותם מעניקה הפקולטה. ‏
יחד עם זה ביישן משהו, צנוע, קשוב ורע נאמן. אציל, אך אצילות המחייבת ליתר ‏רצינות, יתר הישגים. ונדמה כאילו אין שיעור ליכולת הטמונה בעלם.‏

למחרת סיימו את לימודי הארכיטקטורה מתגייס שי לצבא. כארכיטקט הוא מוצב ‏בחיל הנדסה. נשלח למרכז. מיד ניכרת יכולתו. משלבים אותו בעבודה רצינית ‏ואחראית ביותר. הערכת מפקדיו ניתנת מלוא הטנא לשמחתו ולשמחתנו. כל ‏התקוות, כל הכשרונות, כל היכולת העצומה החלו לגמול. העלם צמח ונהיה לגבר ‏מקסים. גאוות המשפחה ואבן ראש באשרנו. עניו ומשכו ומעלה.‏

‏---וכאן דמם הכל.‏

ביום 29 בדצמבר 1972, בתאונת דרכים קטלנית, נקטע הכל. הכל.‏

 (ההורים)