בן רחל ושמואל

בוגר מחזור כ"ה (תש"ד, 1944)

נולד (27/8/1926) בחיפה

שירת כלוחם בגדוד מוריה, בהגנה
מספר אישי בצה"ל: 42268

נהרג בקרב בירושלים במלחמת העצמאות,
(18/5/1948)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים
בן 22 בנופלו

בן שמואל ורחל. נולד ב27- לאוגוסט 1926 בחיפה. ‏

עליזותו ושובבותו, המרוסנת בשעת הצורך, השרו רוח טובה על סביבתו משחר ‏ ילדותו. כך ידעוהו ואהבוהו בבית ובכל שלבי חינוכו: בגן הילדים, במכינה ובבית ‏ הספר הריאלי בשנים תרצ"ג - תש"ד עד סיומו כבוגר מחזור כ"ה. כזה היה בשתי ‏ שנות שירותו בנוטרות (חובתו הייתה לשרת שנה אחת, אך כחבר ה"הגנה" ‏ מנעוריו נדרש בודאי להמשיך עוד שנה, להשלים את הכשרתו הצבאית בהיתר ‏ חוקי, מאחר שנמצא מוכשר לקלוט מתורה זו יותר מהניתן בשנה אחת). ‏

מששוחרר בסוף קיץ 1947 עמדה לפניו הברירה להמשיך בלימודים בדרגה גבוהה ‏ באמריקה או בירושלים. ובהיות גורל הארץ על סף ההכרעה הבינלאומית והזעזוע ‏ שיבואו בעקבותיה - בחר בירושלים. התחיל ללמוד במחלקה למדעי הרוח ‏ באוניברסיטה העברית ולראות ברכה בלימודיו. אך הנה נפלה ההכרעה בלייק ‏ סאכסס ובעקבותיה באה התנגדות הערבים בדם ואש - ודני הפסיק את לימודיו ‏ והצטרף לפלוגה הלוחמת של הסטודנטים במסגרת גדוד "מוריה". ‏ את דעתו על הבחורים הממשיכים ללמוד הביע במכתבו במילים קצרות וקולעות: ‏ ‏"וכל מיני סטודנטים, שמצפונם אינו מכביד עליהם כנראה", או "אין חלקי בין ‏ הבחורים הלומדים כיום, ולשמחתי יש לציין, כי אך מעטים הם".‏

שירת בתפקיד מפקד חולית מקלעים והשתתף בליווי שיירות לסביבת ירושלים, ‏ בקרבות הרטוב, לרגל חיפוש עקבות ה"ל"ה" שנפלו בדרך ההרים לכפר עציון ‏ ‏(ביניהם חבריו), בפיצוץ בית שאהין בקטמון ובתים בשייך ג'ראח, בהגנת אזור ‏ הקסטל וצובה, ימין משה, נווה יעקב ועטרות, בכיבוש קטמון, בהצלת מקור חיים ‏ מניתוק, בפריצה למחנה אל עלמיין, בכיבוש מחנה אלנבי, ובאחרונה בכיבוש דיר ‏ אבו טור. ‏ שם נפצע ביריות הערבים הנמלטים, ותוך כדי קבלת "עזרה ראשונה" נפגע שנית ‏ בחזהו ואחרי דקות מספר יצאה נשמתו ביום 18 למאי 1948. היה קבור בשייך ‏ באדר א'. ‏ ב10- לספטמבר 1950 הועבר להר הרצל בירושלים. ‏