בן אידה ויצחק

בוגר מחזור כ"ח (תש"ז, 1947)

נולד (29/6/1929) בחיפה

שירת כלוחם בחטיבת יפתח, בפלמ"ח
מספר אישי בצה"ל: 9573

נהרג בקרב במשטרת "נבי יושע" (מצודת כ"ח) במלחמת העצמאות,
(20/4/1948)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנבי יושע
בן 19 בנופלו

נולד בשנת תרפ"ט, 1929, נפל בקרב, ביום י"א בניסן, תש"ח, על יד מבצר כ"ח ‏‏(נבי יושע) בגליל העליון.‏

אנחנו, הוריו, יצחק ואידה אקרמן, ילידי פולניה, מעיירה לוניניץ, פלך פינסק, ‏פעילי יסא"י, יוגנט ואחר כך ופעילים גם ב"החלוץ".‏

בשנת 1925 עלינו ארצה בגיל צעיר, בשנת 1927 נישאנו זה לזו, ובשנת 1929 נולד ‏אמנון. בהיותו בן שלושה חודשים פרצו מאורעות 1929, בהגיע תורי לצאת ‏לשמירה ואני עייף מיום עבודה ונרדם, הייתה אשתי מעירה אותי: יצחק, הגיע ‏תורך, צא לשמירה. ואני ידעתי להעריך את אומץ ליבה ואמרתי בלבי: כך יהא גם ‏בננו לכשיגדל, ואמנם בא היום והוא לא הכזיב.‏

אמנון קיבל את חינוכו בבית הספר הריאלי. מגיל 11 הצטרף לצופים והיה ‏בתנועה זו עד יומו האחרון. השתתף בכל מסע ומלא בנאמנות כל תפקיד שהטילו ‏עליו. מגיל צעיר היה לו חוש למוסיקה ולציור, אבל כשרצינו ללמדו נגינה על ‏פסנתר לא הסכים. "אני לא אהיה מוסיקאי, אני איש קיבוץ לעתיד ובקיבוץ אין ‏צורך במוסיקה". כאלה היו מושגיו אז, בגיל הרך. כשקיבל מפוחית יד במפנה, היה ‏מנגן לפי השמיעה והצטיין בזה. השתתף בכל מסיבה בבית הספר, והמורים היללו ‏אותו. לא היה קץ לשמחתו כשקנינו לו אקורדיון בהיותו בן 16. התחיל להשתלם ‏בהצטיינות אצל מורה פרטי. לאחר שלושה חודשי לימוד היה מורה מביא את ‏תלמידיו אליו כי יראו וילמדו ממנו. ‏

לאחר שגמר שש כיתות בבית הספר הריאלי, החליט לעבור לבית ספר מקצועי. ‏כשגמר אותו יצא עם חבריו להכשרה המגויסת, זאת אומרת - לפלמ"ח. השתתף ‏בכל מיני פעולות ובליווי שיירות. הביתה לא כתב שום דבר, שלא לצער אותנו, ‏בפרט את אימא. מכתביו היו תמיד מלאי הומור, ועם זה ספוגים דאגה לנו. "איך אבא יוצא לעבודה?" היה שואל בכל מכתב, "האם רכש לו לפחות איזה כלי?"‏ גם בביקורו המקרי והאחרון בבית לא סיפר דבר על פעולותיו בהכשרה. רק ‏במכתבו האחרון, לפני הפעולה לכיבוש מצודת נבי יושע, הורגשה אכזבה על ‏שבוטלה החופשה שהכל חיכו לה. זה היה מכתב מלא געגועים. "אימא ואבא ‏היקרים, אינני יודע איך לקרוא לכם", כך התבטא במכתבו האחרון. "מה גדולה ‏אכזבתי ובטח גם אכזבתכם, אחרי שביטלו את החופש שכולנו קיווינו וציפינו לו ‏ובפסח לסדר לא אוכל להסב אתכם יחד. זה לא הסדר הראשון שאני נעדר מן ‏הבית, אבל כנראה גזרה היא, ואין לעמוד נגדה. החי"ש ניסה להשתלט על נבי ‏יושע אבל בקרוב יהיה זה בסדר, אנחנו נפתח את הדרך, ואז נבוא לחופש".‏

כן בני, תמיד ידעת לקיים את הבטחתך, אבל הפעם עדיין לא קיימת ועד יומנו ‏האחרון נחכה לך....‏