בן בלה ושלום-דוד הכהן

בוגר מחזור י"ח (תרצ"ז, 1937)

נולד (28/8/1919) באנגליה

שירת כטייס בחיל האוויר
מספר אישי בצה"ל: 172679

נהרג בעת מילוי תפקידו ברומא (20/5/1948)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 29 בנופלו

בן שלום (סול) (מאבות התנועה ציונית באנגליה וציר לקונגרסים הראשונים) ‏ ובלה (מהפעילות הראשונות בין הנשים הציוניות). נולד ביום ב' באלול תרע"ד ‏ ‏(28.8.1919) בליברפול שבאנגליה. ‏

כשהגשימו הוריו את שאיפתם הציונית ועלו לארץ ב9- למרץ 1924 הביאוהו ‏ עימהם לחיפה. שם למד במכינה ואחר כך בבית הספר התיכון הריאלי והיה חבר ‏ בשבט הצופים "משוטטי בכרמל". מסיפורי חבריו ומרשימותיו מהתקופה ההיא ‏ מתגלה שמילדותו היה מחונן בסגולות בלתי מצויות.‏

אחד מחבריו כותב: "מעיניו נוצץ הצחוק הפיקחי, השובב הקונדסי. הייתה בו ‏ מילדותו מזיגה של כשרונות יוצאים מגדר הרגיל ואופי דינמי של "שד משחת" ‏ בעל רצון ברזל. אגוז קשה לפיצוח, חומר קשה מאוד להורים ולמורים".‏

גם בשנות פעילותו בצופים יודעים חבריו לספר רבות על מעלליו, וברשימותיו ‏ מהימים ההם מתגלה נער בעל כושר הסתכלות, הגות וביטוי יפה וקולע. ‏

משהחלה התסיסה הפוליטית כובשת את בני הנעורים בגיל מוקדם מדי, שלחוהו ‏ הוריו להמשיך את לימודיו בליברפול. שם גמר את הקולג' והמשיך באוניברסיטה. ‏ השתתף בעריכת עיתון הסטודנטים ועשה תעמולה ציונית ביניהם. הצטיין כנואם ‏ ופעם התחרה בנואם רחוב אנטישמי וניצח אותו. ‏ נשלח כציר ל"קונגרס של צעירים בבריטניה". בשנות לימודיו באוניברסיטה קיבל ‏ גם אימון צבאי במחלקה להכשרת קצינים שהוקמה ליד האוניברסיטה. בקיץ ‏ ‏1938 בא אל הוריו לחופשה ובילה אותה כנוטר ביערות הכרמל. בספטמבר 1939 ‏ עמד לפני בחינות הגמר. ‏

אך בפרוץ מלחמת העולם ויתר על הכל והתנדב לצבא. שירת שנתיים בגדוד ‏ ‏"סאטת לאנקשייר" כסגן משנה ואחר כך כסגן, ומשלא מצא סיפוק בשגרה של ‏ צבא היבשה, ביקש להעבירו לחיל האוויר המלכותי. משאלתו ניתנה לו. בחיל ‏ האוויר מצא הזדמנות לבצע מעשים יוצאים מגדר הרגיל - טס בלילות מעל ‏ גרמניה, צרפת הכבושה, הולנד ונורווגיה ואחר כך השתתף בהגנת מלטה. ‏ בשנת 1944 הועבר לשירות בדרום מזרח אסיה ובדרך מצא אפשרות לבקר את ‏ הוריו בחיפה. פעם, בהסיעו קצינים גבוהים להתייעצות חשובה במטוס הובלה ‏ ענקי על פני האוקיינוס השקט, חל קלקול במנועים והוא הוריד את המטוס ללא ‏ תקלה לאי בודד ומיד ארגן שירות הצלה מוצלח. אך בשנת 1946 עבר לשירות ‏ אזרחי כטייס בחברת התעופה הבריטית, נכנס למסלול של חיי אזרח סדיר, נשא ‏ אישה ונולדו לו שני ילדים.‏

משהחליט האו"ם על ייסוד מדינה יהודית ובארץ פרצו הקרבות, הרגיש שמקומו ‏ בחיל האוויר הישראלי. בעמל רב עלתה בידו להשתחרר מחוזה התקשרותו ‏ לחברת התעופה הבריטית, ויתר על זכויות ותק וכדומה וטלגרף להוריו לחיפה כי ‏ שוחרר "לשרת את הרצל". בניסיונו הראשון להגיע ארצה נעצר, כשחנה עם ‏ חבריו הטייסים ברודוס, באומרם שמגמת פניהם לאוסטרליה, והוכרח לחזור ‏ לרומא. כשניסה להמריא שם משדה התעופה עם חברו ברלינג (טייס מהולל, ‏ נוצרי מקנדה, גם הוא מגיבורי מלטה, שהתנדב למלחמת ישראל) נפל המטוס ‏ מחמת תאונה שנסיבותיה לא נתבררו, ושניהם נהרגו ביום י"א באייר תש"ח (20 ‏ למאי 1948). ‏

נקבר בבית הקברות היהודי ברומא, באבל כבד של הקהילה היהודית. ‏ ב9- בנובמבר 1950 הועבר למנוחות בחיפה. כך נתקיים מה שניבא בשיר שכתב ‏ בשנת 1945:‏ ‏"במותי זכרו שאהבתי את הכרמל בשקוע שמש, השועל בוכה בחורשה; ‏ במותי, אם נפלה גופתי בין זרים, נא זכרו וחפשו את רוחי בכרמל...."