בן שושנה ושלמה

בוגר מחזור נ"א (תש"ל, 1970)
בוגר הפנימייה הצבאית - מחזור ט"ז

נולד (8/8/1952) בחיפה

שירת כמפקד מחלקה בחטיבת גולני
מספר אישי בצה"ל: 2120007

נהרג בקרב ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים,
(18/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב
בן 21 בנופלו

צפייה באתר אינטרנט לזכר אלון לינצנברג

אלון נולד בחיפה על הכרמל ביום י"ח באב תשי"ב 8.8.1952 להוריו שושנה ‏ ושלמה לינצברג.‏

בשנותיו הראשונות נדד עם הוריו בין תל אביב, בת גלים, צהלה וחזרה לחיפה עד ‏ כניסתו לבית הספר. באותה תקופה שרת אביו בצבא קבע, ועקב העברתו ממקום ‏ למקום הייתה המשפחה נודדת. ‏

חיפה הייתה העיר שבה בילה אלון את מרבית שנותיו, מכיוון שאמו הייתה בוגרת ‏ בית הספר עמדה על כך שבנה הבכור ילמד אך הוא בריאלי. כך התחיל אלון את ‏ לימודיו במכינה א' בבית הספר הריאלי שבמרכז הכרמל. ‏ הוא אהב את ביה"ס, את חבריו ומורותיו. בסוף שנת הלימודים התכוננה ‏ המשפחה לעבור לסביבות תל אביב ובחרה ברמת חן כמקום מגוריה.‏

כשנפרד אלוני ממנהלת הסניף, גב' דניאל, שאלתהו מתי תראהו שוב, השיב אלון ‏ שכשיחזור לביה"ס לפנימייה הצבאית. מגיל שבע התחיל לחלום על הפנימייה ‏ הצבאית.‏

ההסתגלות לסביבה החדשה ולחברים הייתה קלה, אך לביה"ס התגעגע מאוד. ‏ הוא התאכזב מחוסר סדר ומשמעת, מלימודים במשמרת שנייה, מכתות בנות ‏ למעלה מ40- ילד, ופעם אך העלה את הרעיון שאולי יגור אצל סבתא בחיפה ויוכל ‏ לשוב לריאלי. החלום התגשם בהתקבלו לפנימייה הצבאית.‏

במכתבו אל חברה באנגליה, בהיותו בכתה ח' יסודית, הוא כותב:‏ ‏-בקשר לפנימייה הצבאית, עוד בכיתה א' אמרתי שאני אלך לפנימייה (בכיתה א' ‏ למדתי בבית הספר הריאלי בחיפה שהפנימייה שייכת לו. יש גם פנימייה צבאית ‏ בגימנסיה הרצליה בתל אביב). מה שמושך אותי לפנימייה, הפעילות הגופנית ‏ המוגברת, הלימודים על רמה גבוהה, וזהו זה...‏

החיים בפנימייה היו קשים. אלון התגעגע וההורים ואחיו תומר הצעיר ממנו ‏ בחמש שנים עשו כל אשר ביכולתם להקל עליו. היו מבקרים אצלו מדי שבוע ‏ ולעתים גם פעמיים בשבוע, ויותר. לאט לאט התגבר והתחשל. הוריו היו גאים ‏ באלוני שלהם גם כשמדי פעם קרא להם ד"ר שפירא המנהל והתריע כי הישגיו ‏ בלימודים אינם מספקים את דרישות בית הספר. ניתנו לו הזדמנויות נוספות ‏ והיה מתקן את הטעון תיקון וממשיך, והצליח לסיים את לימודיו במגמה ‏ הביולוגית. אמנם, בשנת הלימודים האחרונה היו לו השגות לא כל כך טובות על ‏ הפנימייה: הוא טען שלמי שרוצה ללמוד אין זו הדרך. זה נחמד מבחינה חברתית, ‏ אמר, אך אין זה מספיק רציני.‏

החופש הגדול עד לגיוס היה באמת גדול ואפשר לבוגרי הפנימייה לנסוע לטייל ‏ בחו"ל. אלון העדיף להישאר בבית, לעבוד ולהרוויח כסף ודווקא בעבודה פיזית ‏ מעייפת.‏

בנובמבר התגייס והצטרף לגולני, באומרו כי הפנימייה מכשירה מפקדים. הוא ‏ עבר את המסלול הרגיל של פנימיון, השלמת מ"כים, קורס קציני חיל רגלים, ‏ קורס מפקדי פלוגות, וכמובן שרות בגדוד חי"ר בפלוגה המסייעת. לאחר מותו ‏ הועלה לדרגת סרן, החל מיום 6.10.1973.‏

היחידה במהלך פעילותה עסקה גם בתפקידי שיטור בעזה, אך מרבית הזמן שהתה ‏ בשדה, אם בקווים ואם באימונים.‏

אלון אהב להימצא בחוץ, בשדה, נהנה מהטבע וכביולוג אהב להסתכל בחי ‏ ובצומח, והחיים בגולני סיפקו לו הזדמנויות לכך למכביר.‏ בבואו הביתה ולו גם לשעה קלה, היה הבית מתמלא שירה, מוסיקה, המולת ‏ חברים וחברות ומעשי קונדס. ידיו עסקו תמיד ביצירה, אם לצורך תיקונים או ‏ לבנייה ויצירה כשלעצמה בכל שטח שהוא. חבריו מהיחידה ספרו שגם בימי ‏ המלחמה מצא דרכים לבנות וליצור ממש יש מאין; לא היה דבר שנבצר ממנו.‏

שטח נוסף שהרבה להתעניין בו היה פסיכולוגיה וסוציולוגיה. הטרידו אותו מאוד ‏ בעיותיהם של חייליו וחבריו. הוא השתדל לעזור לכל אחד בדרכו המרגיעה ‏ לפתרון בעיותיו.‏

ערנותו לנעשה בארץ מבחינה ביטחונית מתבטאת במכתביו מגיל צעיר, בכתה ו' ‏ יסודית כתב לחברה: ‏ הקרן הקיימת סללה דרך לאורך הגבול, יום בהיר אחד יצאה פלוגה לבדוק אם ‏ הדרך לא ממוקשת ואז, פתחו הסורים באש קלה, כאשר ראו שלא הולך להם ‏ פתחו באש כבדה לעבר הישובים שנמצאים באמצע ואז שלא הייתה ברירה אלא ‏ להרים מטוסים שישקיטו את הסורים. משקיפי האו"ם קבעו שהסורים התחילו. ‏ הנזקים היו חמורים, בדן הרסו את בית הילדים, מרפאת השיניים וחדרי חברים ‏ בשאר ישוב הרסו מחלבה אוטומטית.‏

בפברואר שנת 1970 כתב לאותה חברה:‏ ‏-אבל החדשות המחורבנות (סליחה) האלה מביאות עצבים לבן אדם. התקפת ‏ האוטובוס במינכן עוברת כל גבול ואני מקווה שיכניסו להם עמוק בשביל זה, כי ‏ מגיע להם. גם לשכנים שלנו בדרום צריך להכניס כי הם מרימים את האף יותר ‏ מדי, וחברה שלנו נופלים.‏

עם גיוסו נושאים אלו היו ללחם חוקו ומידת הרצינות של מתבטאת בדברי ‏ מפקדו:‏ הקצין ביצע תפקידו כסגן מפקד פלוגה מסייעת בגדוד "גדעון" חטיבת גולני ‏ בצורה מושלמת ומופתית, באומץ לב, במסירות ובנאמנות היה מפקד טוב, קר ‏ רוח ואהוד על מפקדיו וחייליו.‏

ביום ב', 22 באוקטובר בשעה 08:55 באו להודיע להוריו על נפילתו. ‏