סרן אלון לינצנברג זכרו לברכה
בן שושנה ושלמה

בוגר מחזור נ"א (תש"ל, 1970)
בוגר הפנימייה הצבאית - מחזור ט"ז


נולד (8/8/1952) בחיפה

שירת כמפקד מחלקה בחטיבת גולני
מספר אישי בצה"ל: 2120007

נהרג בקרב ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים,
(18/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב
בן 21 בנופלו

צפייה באתר אינטרנט לזכר אלון לינצנברג
הדליקו נר זיכרון בדף זה
 
סיפור חייו:
אלון נולד בחיפה על הכרמל ביום י"ח באב תשי"ב 8.8.1952 להוריו שושנה ‏ ושלמה לינצברג.‏

בשנותיו הראשונות נדד עם הוריו בין תל אביב, בת גלים, צהלה וחזרה לחיפה עד ‏ כניסתו לבית הספר. באותה תקופה שרת אביו בצבא קבע, ועקב העברתו ממקום ‏ למקום הייתה המשפחה נודדת. ‏

חיפה הייתה העיר שבה בילה אלון את מרבית שנותיו, מכיוון שאמו הייתה בוגרת ‏ בית הספר עמדה על כך שבנה הבכור ילמד אך הוא בריאלי. כך התחיל אלון את ‏ לימודיו במכינה א' בבית הספר הריאלי שבמרכז הכרמל. ‏ הוא אהב את ביה"ס, את חבריו ומורותיו. בסוף שנת הלימודים התכוננה ‏ המשפחה לעבור לסביבות תל אביב ובחרה ברמת חן כמקום מגוריה.‏

כשנפרד אלוני ממנהלת הסניף, גב' דניאל, שאלתהו מתי תראהו שוב, השיב אלון ‏ שכשיחזור לביה"ס לפנימייה הצבאית. מגיל שבע התחיל לחלום על הפנימייה ‏ הצבאית.‏

ההסתגלות לסביבה החדשה ולחברים הייתה קלה, אך לביה"ס התגעגע מאוד. ‏ הוא התאכזב מחוסר סדר ומשמעת, מלימודים במשמרת שנייה, מכתות בנות ‏ למעלה מ40- ילד, ופעם אך העלה את הרעיון שאולי יגור אצל סבתא בחיפה ויוכל ‏ לשוב לריאלי. החלום התגשם בהתקבלו לפנימייה הצבאית.‏

במכתבו אל חברה באנגליה, בהיותו בכתה ח' יסודית, הוא כותב:‏ ‏-בקשר לפנימייה הצבאית, עוד בכיתה א' אמרתי שאני אלך לפנימייה (בכיתה א' ‏ למדתי בבית הספר הריאלי בחיפה שהפנימייה שייכת לו. יש גם פנימייה צבאית ‏ בגימנסיה הרצליה בתל אביב). מה שמושך אותי לפנימייה, הפעילות הגופנית ‏ המוגברת, הלימודים על רמה גבוהה, וזהו זה...‏

החיים בפנימייה היו קשים. אלון התגעגע וההורים ואחיו תומר הצעיר ממנו ‏ בחמש שנים עשו כל אשר ביכולתם להקל עליו. היו מבקרים אצלו מדי שבוע ‏ ולעתים גם פעמיים בשבוע, ויותר. לאט לאט התגבר והתחשל. הוריו היו גאים ‏ באלוני שלהם גם כשמדי פעם קרא להם ד"ר שפירא המנהל והתריע כי הישגיו ‏ בלימודים אינם מספקים את דרישות בית הספר. ניתנו לו הזדמנויות נוספות ‏ והיה מתקן את הטעון תיקון וממשיך, והצליח לסיים את לימודיו במגמה ‏ הביולוגית. אמנם, בשנת הלימודים האחרונה היו לו השגות לא כל כך טובות על ‏ הפנימייה: הוא טען שלמי שרוצה ללמוד אין זו הדרך. זה נחמד מבחינה חברתית, ‏ אמר, אך אין זה מספיק רציני.‏

החופש הגדול עד לגיוס היה באמת גדול ואפשר לבוגרי הפנימייה לנסוע לטייל ‏ בחו"ל. אלון העדיף להישאר בבית, לעבוד ולהרוויח כסף ודווקא בעבודה פיזית ‏ מעייפת.‏

בנובמבר התגייס והצטרף לגולני, באומרו כי הפנימייה מכשירה מפקדים. הוא ‏ עבר את המסלול הרגיל של פנימיון, השלמת מ"כים, קורס קציני חיל רגלים, ‏ קורס מפקדי פלוגות, וכמובן שרות בגדוד חי"ר בפלוגה המסייעת. לאחר מותו ‏ הועלה לדרגת סרן, החל מיום 6.10.1973.‏

היחידה במהלך פעילותה עסקה גם בתפקידי שיטור בעזה, אך מרבית הזמן שהתה ‏ בשדה, אם בקווים ואם באימונים.‏

אלון אהב להימצא בחוץ, בשדה, נהנה מהטבע וכביולוג אהב להסתכל בחי ‏ ובצומח, והחיים בגולני סיפקו לו הזדמנויות לכך למכביר.‏ בבואו הביתה ולו גם לשעה קלה, היה הבית מתמלא שירה, מוסיקה, המולת ‏ חברים וחברות ומעשי קונדס. ידיו עסקו תמיד ביצירה, אם לצורך תיקונים או ‏ לבנייה ויצירה כשלעצמה בכל שטח שהוא. חבריו מהיחידה ספרו שגם בימי ‏ המלחמה מצא דרכים לבנות וליצור ממש יש מאין; לא היה דבר שנבצר ממנו.‏

שטח נוסף שהרבה להתעניין בו היה פסיכולוגיה וסוציולוגיה. הטרידו אותו מאוד ‏ בעיותיהם של חייליו וחבריו. הוא השתדל לעזור לכל אחד בדרכו המרגיעה ‏ לפתרון בעיותיו.‏

ערנותו לנעשה בארץ מבחינה ביטחונית מתבטאת במכתביו מגיל צעיר, בכתה ו' ‏ יסודית כתב לחברה: ‏ הקרן הקיימת סללה דרך לאורך הגבול, יום בהיר אחד יצאה פלוגה לבדוק אם ‏ הדרך לא ממוקשת ואז, פתחו הסורים באש קלה, כאשר ראו שלא הולך להם ‏ פתחו באש כבדה לעבר הישובים שנמצאים באמצע ואז שלא הייתה ברירה אלא ‏ להרים מטוסים שישקיטו את הסורים. משקיפי האו"ם קבעו שהסורים התחילו. ‏ הנזקים היו חמורים, בדן הרסו את בית הילדים, מרפאת השיניים וחדרי חברים ‏ בשאר ישוב הרסו מחלבה אוטומטית.‏

בפברואר שנת 1970 כתב לאותה חברה:‏ ‏-אבל החדשות המחורבנות (סליחה) האלה מביאות עצבים לבן אדם. התקפת ‏ האוטובוס במינכן עוברת כל גבול ואני מקווה שיכניסו להם עמוק בשביל זה, כי ‏ מגיע להם. גם לשכנים שלנו בדרום צריך להכניס כי הם מרימים את האף יותר ‏ מדי, וחברה שלנו נופלים.‏

עם גיוסו נושאים אלו היו ללחם חוקו ומידת הרצינות של מתבטאת בדברי ‏ מפקדו:‏ הקצין ביצע תפקידו כסגן מפקד פלוגה מסייעת בגדוד "גדעון" חטיבת גולני ‏ בצורה מושלמת ומופתית, באומץ לב, במסירות ובנאמנות היה מפקד טוב, קר ‏ רוח ואהוד על מפקדיו וחייליו.‏

ביום ב', 22 באוקטובר בשעה 08:55 באו להודיע להוריו על נפילתו. ‏
 
נרות שהודלקו לזכר אלון לינצנברג:

נר זכרון
בית הספר הריאלי העברי בחיפה
 
נר זכרון
ליאורה כהן  2017
השנים לא מכהות את הכאב
 
נר זכרון
רוני ב.  2016
 
נר זכרון
גליה שיר  2013
בת דודה