בן עליזה וזאב

בוגר מחזור נ' (תשכ"ט, 1969)

נולד (29/4/1951) בחיפה

שירת כקצין בחיל התותחנים
מספר אישי בצה"ל: 2083189

נהרג בקרב בחזית תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים,
(7/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 22 בנופלו

דוד נולד ביום 29 באפריל 1951 בחיפה. קראנו לו דודו. על שם החיבה הזה ‏החלטנו נילי אחותי ואני עוד ימים רבים לפני שנולד, באחד הלילות בהם ‏התקשינו להירדם וערכנו תכניות לעתיד, כאשר יולד אחינו הקטן. במשך שלושת ‏החודשים הראשונים לחייו בילה דודו את רוב הזמן בצרחות, אולם אחרי תקופה ‏ההסתגלות הזו הפך להיות תינוק שקט וחמוד והביא לנו עונג רב. בהיותו כבן ‏שנתיים אהב להאזין לתקליטים, והיה מבלה שעות רבות ליד הפטיפון. לימדנו ‏אותו להפעיל את הפטיפון, והוא נהג לעמוד על כסא ליד הרדיו ולהניח את ‏התקליטים לפי בחירתו. לא ידענו כיצד להסביר את התופעה שהוא הכיר כל ‏תקליט מבין עשרות התקליטים שבארון, שצורתם הייתה זהה לחלוטין. חברי ‏נהגו לבוא ולחזות ב"גאון" הקטן שהיה מעיף מבט בתקליט ומיד מכריז על שמו.‏

דוד היה קשור לבית כמו כולנו, וסירב ללכת לגן הילדים. אנו זוכרים אותו עומד ‏בפתח הדירה ומכריז בלהט: "אני מן הבית הזה לא אזוז...". לבית הספר הלך ‏ברצון. הוא למד תחילה בבית הספר "גאולה", שהיה סמוך לבית, אולם השתעמם ‏שם ולכן העבירו אותו ההורים לבית הספר הריאלי. גם כאן היה תלמיד מצטיין ‏לאורך כל הדרך. היינו גאים בתעודות שהיה מביא הביתה. הצלחתו לא העבירה ‏אותו על דעתו: הוא היה ילד צנוע והקפיד תמיד "להיות בסדר" בכל. דוד היה ‏פעיל בתנועת הצופים וניכר מן הדברים שכתבו עליו חניכיו, שגם בתנועה תרם ‏ככל יכולתו ושרת בנאמנות. על הצטיינותו בלימודים הוענקו לו פרסים רבים ‏ולבסוף אף זכה להיות חתן פרס בירם. בטקס ציון יובל בית הספר ברך דודו בשם ‏מחזור היובל לצדו של דוד בן גוריון. שמחנו באושרו ובנחת שגרם להוריו.‏

דודו אהב תורה לדעת, ואחרי לבטים רבים החליט להצטרף לעתודה האקדמאית, ‏כדי שיוכל להמשיך בלימודיו. הוא למד במכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית ‏בירושלים, והישגיו שם היו לשם דבר. הוא הצטיין בכל השטחים וציוניו היו מן ‏הגבוהים ביותר הזכורים מזה שנים במכון למתמטיקה. את הלימודים לתואר ‏‏"בוגר" במתמטיקה סיים בהצטיינות יתירה ונשקף לו עתיד מזהיר במדע. הוצע לו ‏לדחות את שירותו בצבא ולהמשיך במסלול ישיר לתואר "דוקטור", אולם הוא ‏החליט לשרת מיד ולמלא חובתו. הפצירו בו לעסוק במתמטיקה במסגרת שירותו ‏הצבאי, אבל הוא נשא עיניו ליחידת שדה. לפני לכתו לקורס מ"כים התגלה פגם ‏בבריאותו, והוא נפסל מלשרת ביחידה קרבית ונשלח לקורס לחילות לא קרביים. ‏במשך שנה תמימה עשה מאמצים לשנות את החלטת הרופאים ולבסוף ניצח, ‏חזר ועבר קורס מ"כים לחילוץ קרביים ואחר כך קורס קציני תותחנים. הוא בחר ‏לשרת בתעלת סואץ והעדיף את חיי השדה על תפקידי הדרכה בבסיס במרכז ‏הארץ. דודו היה קצין תצפית קדמי כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים ולחם ‏במסגרת כוח שריון ליד התעלה.‏

הוא נפל בקרב ביום ראשון, י"א בתשרי תשל"ד. כל חייו בנה, יצר ותכנן תכניות ‏לעתיד. מעולם לא חי חיי רגע. והנה בשעה שיכול היה להתחיל ליהנות מפירות ‏עמלו נגדע באיבו.‏

(המשפחה)