בן אהובה ואלכסנדר

בוגר מחזור מ"ג (תשכ"ב, 1962)
בוגר הפנימייה הצבאית - מחזור ח'

נולד (10/9/1944) בחדרה

שירת כמפקד גדוד בחטיבת גולני
מספר אישי בצה"ל: 484011

נהרג בקרב החרמון במלחמת יום הכיפורים,
(8/10/1973)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 29 בנופלו

צפייה באתר אינטרנט לזכר דב דרור

דב (הכל כינוהו דובי) נולד בחדרה ביום כ"ג באלול תש"ד (10 בספטמבר 1944). ‏ אם גם משקלו של דב בילדותו קטן היה מהמקובל, ובגיל הרך סבל ממחלות ‏ ילדות שונות, התגבר על הכל, והחל "להתבגר" יפה, בהתקבלו בגיל שנתיים לגן-‏ מעון (אא"ע) בו התחנך עד שנתו השישית, בעוברו לכתה א' בבית החינוך לילדי ‏ העובדים ע"ש ארלוזרוב בחדרה...‏

כבר בגיל צעיר נכרו ארבע מתכונותיו האישיות, אשר נתבלטו והומחשו "לאורך ‏ הדרך" בשנות החיים הקצרות:‏ ‏ ‏‎1‎‏ ‏‎. ‎עקשנות - החלטות "נחושות".‏ ‏ ‏‎2‎‏ ‏‎. ‎כוח סבל - כאבים, מעמסה, עונש...‏ ‏ ‏‎3‎‏ ‏‎. ‎חברות - רעות - ידידות.‏ ‏ ‏‎4‎‏ ‏‎. ‎השפעה על רבים - מנהיגות...‏ היינו עדים לכך בביתנו, היו עדים לכך רבים אחרים: גננות, שכנים, מורים, ‏ מכרים, חברים...‏

‏8 שנים רצופות למד דב בבית החינוך בחדרה, בכתות א'-ח' והתכונות שצוינו ‏ לעיל נכרו יותר, הורגשו והומחשו בהיקף רחב, על ידי כל ה"סובבים" אותו בחיים ‏ השגרתיים, ובמקרים "חריגים": בלימודים, בטיולים, בעבודה, בחגיגות, במקרי ‏ פציעה, בספורט, ב"גילויי" הצעות והמצאות, בתושייה, ובפעילותו כמדריך זוטר ‏ בתנועת הנוער...‏

בסיים דב חוק לימודיו בביה"ס היסודי הממלכתי ארלוזרוב (בעבר - בית החינוך ‏ לילדי העובדים), בו החל בכתה א', וקיבל את תעודת הגמר (מס' 109), ותעודת ‏ ציונים המלאה - "טוב מאוד" - "פתוחה ו"חלקה" הייתה דרכו לכתה ט' בביה"ס ‏ התיכון בחדרה (בשנה"ל תשי"ט). אכן, בתעודה שקיבל דב בחודש סיוון תשי"ט ‏ רשום: "החלטת המועצה הפדגוגית: עולה לכתה י'"...‏

‏...אך כבר בחלק הראשון לשנה"ל תשי"ט, דב מתחיל לשוחח אתנו על רצונו ‏ והחלטתו להמשיך (כבר בראשית שנה"ל תש"כ) בפנימייה הצבאית ע"ש אהרון ‏ בירם ז"ל ה"צמודה" לבית הספר הריאלי בחיפה (בימים ההם - כזכור נתקבלו ‏ חניכים לפנימייה הצבאית בראשית כתה י' בלבד).‏ שוחחנו אתו, הסברנו הקשיים, ניסינו להניאו ממחשבה - החלטה זו (כן עשו ‏ מוריו - על דעתם - בביה"ס התיכון בחדרה), אולם ידענו כי החלטה של דב היא ‏ החלטה נחושה, ובטרם מלאו לו חמש עשרה שנה - הוא חניך הפנימייה הצבאית ‏ ותלמיד בביה"ס הריאלי.‏

‏...בארכיונו העשיר של דב, מצאנו - לאחר שנפל - גם רשימה המספרת על ‏ ‏"בחינות - שיחות" (יומיים) שנתקיימו לכל הרבים שביקשו בימים הם להתקבל ‏ לפנימייה הצבאית ולביה"ס הריאלי; בין היתר - נשאל דב:‏ שאלה: "אתה חושב שתוכל להיות קצין טוב?"‏ תשובה: "אני מקווה שהפנימייה תחנך אותי להיות קצין טוב."‏ שאלה: "אילו תכונות טובות יש בך שאתה חושב שיועילו לך להיות קצין טוב?"‏ תשובה: "קשה לבן אדם לשפוט את עצמו, ולדבר על עצמו טובות, אבל אני ‏ חושב שיש לי כושר מנהיגות."‏ שאלה: "לפי מה אתה קובע?"‏ תשובה: "לפי המצב החברתי בכתה, בחברה ובתנועת הנוער..."‏

ביום כ"ג בניסן תשכ"ג קיבל דב לרשותו את תעודת הבגרות (המגמה החברתית-‏ צבאית) מביה"ס הריאלי (מחזור תשכ"ב), ולפני כן, ביום 29 ביולי 1962, נמסרת לו ‏ תעודת גמר של הפנימייה הצבאית"... סיים מחזור תלת שנתי, הוסמך כבוגר ‏ הפנימייה.‏

‏...ומאז דב בצה"ל (גוף ונשמה) עד יומו האחרון, כשראשיתה של דרך "ארוכה-‏ קצרה" זו בצנחנים, והמשכה קורסים ו"פעילויות" בחטיבת "גולני". כאשר דב ‏ זוכה במארס 1964 לתעודת גמר בבית הספר לקצינים, הוא מעבר לחטיבת גולני, ‏ בה גדל מני אז, בה חינך אנשים - לוחמים, ובחטיבה זו "גידל" דורות...‏

‏...ושוב קורסים ו"פעילויות", פשיטות ופעולות תגמול, מלחמת ששת הימים, ‏ השתלמויות ו"מעשים", עד הסיום המכובד בביה"ס הבין זרועי לפיקוד ולמטה ‏ ‏(פו"מ) באוגוסט 1972, כולל חלק מלימודיו האקדמאים באוניברסיטת תל אביב ‏ ‏(כשההערכה להישגיו בלימודיו נעה בין 90 ל100-).‏ בחודש זה (אוגוסט 1972) - בשלבי הסיום של הפו"מ, דב כבר מפקד גדוד 17 ‏ בצה"ל, תחילה כרב סרן, ובהמשך - סגן אלוף.‏ בראש אנשי גדוד זה לחם דב לכיבוש החרמון ומוצביו (הקרב הראשון), עד שנפל ‏ במערכה הכבדה ביום שני, י"ב בתשרי תשל"ד (8 באוקטובר 1973)...‏

במכתבו אלינו, כותב מר יגאל אלון, סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות, ‏ בין היתר:‏ ‏"הגיעתני הבשורה המרה כי בנכם דב נפל במלחמה, בהובילו את אנשיו בקרב על ‏ החרמון...‏ ‏...בנכם וחבריו נפלו במלחמת קיום אכזרית, אשר נכפתה עלינו... מלחמה על ‏ החיים ועל השלום..."‏

‏...הכרנו - כל השנים - השקפתו של דב על צה"ל, וידענו כי שירותו בצה"ל הוא ‏ ייעוד.‏ האידיאה המרכזית והראשית של דב - מגיל צעיר ועד יומו האחרון - הייתה: "עם ‏ ישראל עצמאי וחופשי במדינה ריבונית..."‏ למען הגשמת אידיאה זו חי דב ושרת בצה"ל כל הימים, ולמענה - הקריב חייו... ‏ והוא בן 29.‏ ‏"הצבי ישראל על במותיך חלל..." ‏