רות גילוץ (סוקולוביץ' אפרתי) (רותי) זכרה לברכה
בת טניה ואריה

בוגרת מחזור כ"ב (תש"א, 1941)

נולדה (16/9/1923) בחיפה



נהרגה בפעולת טרור בנמל התעופה "בן גוריון" (לוד) (30/5/1972)

הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בזכרון יעקב
בת 49 בנופלה
מעזבונם
לחצו על שם הקטגוריה כדי לצפות בתכנים:
הדליקו נר זיכרון בדף זה
 
סיפור חייה:
רותי נולדה בחיפה בתאריך 16.9.23 להורים ייחודיים. אמה, "האחות טניה" לבית ‏ויטייבסקיה מהעיר בלטה שהגיעה ארצה באוניה "רוסלן" עם יקירי העלייה ‏השנייה, החליפה ב"הדסה ירושלים" את האחיות האמריקאיות שחזרו לארצן. משם גויסה על ידי הרצפלד לגדוד העבודה והקימה את "בית החולים של הגדוד" ‏בכביש עפולה - נצרת, ליוותה את ההתיישבות בח'ירבת עלק ליד זיכרון יעקב, ‏ולאחר נישואיה עם אריה עבדה כאחות ראשית במרפאה של קופת חולים. ‏בנוסף, הייתה "עסקנית" בהתנדבות: הקימה גני ילדים, קייטנות, ספריות ולבסוף ‏גם את בית האבות באחוזה. ‏

אביה, אריה סוקולוביץ (לימים אפרתי), נולד בכפר תבור - אז מסחה. אביו, דוד ‏סוקולוביץ, איש "נילי", היה מהמייסדים ומוכתר הכפר. אריה השתלם בברלין ‏כמהנדס וחזר ארצה בתום מלחמת העולם הראשונה. עבד ברכבת המנדט והיה שקדן ודבק במשימתו.‏ בתקופת המרד הערבי הצטיין בהצלת קטרים ורכבות שהורדו מהפסים, וזכה ‏לאות הצטיינות ‏E‏.‏B‏.‏M‏ של הוד מלכותו ג'ורג' החמישי. היה ממקימי רכבת ישראל ‏ובוניה, ולימים היה מנהלה. ‏

רותי הקטנה הלכה לגן הילדים של אביבה ועקיבה, שם בילו ילדי חיפה אשר ‏לימים נודעו בתפקידים ממלכתיים, ביניהם עזר וייצמן.‏

הנערה רותי התחנכה בבית הספר הריאלי, שם התגבשה תפיסת עולמה. שם ‏ספגה את האהבה לטבע, לחברה, להתנדבות, להערכת הזולת וצימאון לידע על ‏כל גווניו. ‏בפרוץ מלחמת העולם השנייה, ורותי עלמה חמודה, אהובה על כל חבריה, עברה ‏לזיכרון יעקב, לעבוד בארכיון ניל"י והמעשב של אהרון אהרונסון. (אהרון, אלכס ‏ורבקה אהרונסון היו בני דודים של אביה). בעבודתה החלה ללקט ולסדר ‏מכתבים, יומנים ומסמכים שונים. היא עסקה בתרגום יומניו של אהרון אהרונסון ‏שנכתבו בצרפתית, העריצה את אלכסנדר אהרונסון, אישיות דומיננטית עם ‏היסטוריה והווי עתיר פעולה, ואהבה את אחותו רבקה אשר הייתה לה לחברה ‏נאמנה. ‏ בעבודתה במעשב, הדריכה רותי במוזיאון "נילי" בני נוער ואנשים רמי מעלה. ‏גולת הכותרת הייתה כאשר זכתה להביא את בן גוריון לארכיון, ולהציג לפניו ‏חומר על ניל"י ועל אהרון אהרונסון, עמו היו לו בעבר חילוקי דעות פוליטיים. ‏בהתרגשותו, ברך אותה בן גוריון על שהעמידה אותו על טעותו והמשיך להתכתב ‏אתה בנושאי ניל"י. ‏ עבודתה בהכנת החומר ובתרגומו זכתה להערכה רבה כאשר הוציאו לאור את ‏הספרים "ניל"י - תולדותיה של העזה מדינית", "אבשלום פיינברג" ו"יומני אהרון". ‏

באותה תקופה נפגשה עם בעלה לעתיד, יהושוע, קצין בכיר בחיל האוויר ‏המלכותי הבריטי, שהיה אז בחופשת שחרור. לאחר נישואיהם עברה אתו ‏לירושלים. בפרוץ מלחמת העצמאות התגייס יהושוע והיה ביום מקימי חיל ‏האוויר הישראלי. בתקופה שיהושוע היה קצין בכיר בחיל האוויר והיה מרותק ‏למשימותיו וזמנו בבית היה מועט, קיימה רותי בית פתוח וגידלה את שתי הבנות ‏דפנה ונילי. באותה תקופה, כאשר המדינה הצעירה עדיין נלחמה על קיומה, ‏הייתה לרותי טענה: "אתם בצבא מכינים תוכניות מגירה לכבוש את דמשק, בגדד ‏ומה לא. ואיפה התוכניות לשלום?" רותי לא הרפתה משאלה נוקבת זו לאורך כל ‏חייה.

בטיול משפחתי לספרד הודיעו לנו שנילי, אשר לא השתתפה בטיול, נפגעה ‏בתאונת דרכים. לרותי אצה הדרך ומיד חזרה ארצה בדרך המהירה, ישר לליל ‏הטבח בנמל התעופה בלוד, שם נהרגה בצרור כדורים של הטרוריסטים מארגון הצבא האדום היפני. ‏

המשפחה הקימה יד לזכרה בהתאם לרוחה: ‏ במסגרת "מכון טרומן לשלום" מלגה שנתית למחקר בנושא "סיום סכסוך ישראל ‏‏- ערב" ומענקים לתלמידים מצטיינים מעוטי אמצעים בשלוש עיירות פיתוח. ‏ משפחתה וחבריה אוהבים וזוכרים אותה.‏
 
נרות שהודלקו לזכר רות גילוץ (סוקולוביץ' אפרתי):

נר זכרון
בית הספר הריאלי העברי בחיפה
 
נר זכרון
אירית  2018
 
נר זכרון
גיטה בדש  2017
אשת חיל, משיכמה ומעלה, אישה מלאת טוב וחמלה, ואהבת הזולת. יהי זכרה ברוך
 
נר זכרון
ציון  2012