ממ"ק ישעיהו בלאושטיין (שי) זכרו לברכה
בן רבקה ויקותיאל

בוגר מחזור מ"ח (תשכ"ז, 1967)

נולד (10/5/1949) בחיפה

שירת בחיל ההנדסה

נהרג בעת מילוי תפקידו (30/12/1972)

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה
בן 23 בנופלו
מעזבונם
לחצו על שם הקטגוריה כדי לצפות בתכנים:
הדליקו נר זיכרון בדף זה
 
סיפור חייו:
ישעיהו נולד בחיפה ביום 10 במאי 1949. נפטר בתל אביב ביום 30 בדצמבר 1972.‏

מגיל צעיר ביותר ניחן שי בכשרון הקשבה וזיכרון בלתי רגילים. היה זוכר מיד ‏בעל פה כל דבר שהוקרא לו. מדפדף היה בספר ומספר את הסיפור מילה במילה, ‏כאילו היה קורא מהדף, וחינו הזוהר הקרין על כל הבית.‏

בגן הילדים בלט בחיוניותו, אך במיוחד ניכרו בו רגישות אומנותית לצבעים ‏ולצורות. כל חג בגן הפך להיות מפעל משותף של שי והגננת, שהייתה מוקסמת ‏ממנו.‏

לביה"ס הריאלי החל ישעיהו ללכת מכיתה א'. בתקופה זאת מאפיינת את הילד ‏שקידה בלתי רגילה בלימודים. משך שש השנים הראשונות למד בצימאון דעת ‏עצום. מדי שנה סיים את לימודיו בהצטיינות ובפרסים לרוב. ‏

כנער, מתחיל ישעיהו לתת פורקן לנפשו הפיוטית הרב גונית. הוא ממשיך ללמוד ‏בשקידה את הלימודים הפורמליים, אולם הכשרונות המיוחדים הטמונים בו ‏מתחילים להנץ בזה אחר זה.‏

בגיל 12 מתמסר שי בצורה רצינית לציור, אהבתו משחר ימיו. מקפיד להשתתף ‏בקורס לציור בהתמדה ומתבלט בכשרונו. בבחינות הבגרות אחד ממקצועות ‏הבחירה - ציור. הציון - מצוין.‏

מגיל 15 מגלה שי עניין מעמיק בשחמט. כדרכו, מתמסר בכל מאודו לתחביב. ‏לומד, מבקר במועדונים, מתעמק שעות בספרות מקצועית, מחבר פרובלמות שח, ‏משתתף בתחרויות של פרובלמאים, זוכה בפרסים ארציים, ובשנים 1970-1 מחזיק ‏בגביע הארצי של הפרובלמאים.‏
בין הציור והשחמט מתנגנת נפשו של שי במנגינה. הוא לומד פסנתר ומגיע ‏להישגים מרשימים. אולם כלי זה נזנח, אולי משום שאינו קצבי דיו לקול דמיו ‏של שי. הוא עובר לתופים, ונדמה שכאן נמצא הפורקן על טהרת הקצב הסוער. ‏עם גמר התיכון מחליט שי ללכת לעתודה האקדמאית בתנאי אחד: - שיינתן לו ‏ללמוד ארכיטקטורה. הדבר ניתן לו. אם יש אנשים המיועדים למקצועות, שי ‏נועד לארכיטקטורה. ‏

בפקולטה לארכיטקטורה חוזרת על עצמה התופעה של שנות הילדות. בתנופה ‏עצומה. צימאון לא נדלה לדעת. בד בבד הוא זוכה בפרס הפקולטה. מגיע ‏להישגים מרשימים בציור. זוכה בפרסים ארציים של הפרובלמאים בשחמט. ‏שולח ידיו לכיבוש אומנותי נוסף - צילום. תוך זמן קצר מגיע להישגים מרשימים. ‏ההערכה אינה מאחרת לבוא. הוא זוכה באחד הפרסים הראשונים לצלם ‏המצטיין, אותם מעניקה הפקולטה. ‏
יחד עם זה ביישן משהו, צנוע, קשוב ורע נאמן. אציל, אך אצילות המחייבת ליתר ‏רצינות, יתר הישגים. ונדמה כאילו אין שיעור ליכולת הטמונה בעלם.‏

למחרת סיימו את לימודי הארכיטקטורה מתגייס שי לצבא. כארכיטקט הוא מוצב ‏בחיל הנדסה. נשלח למרכז. מיד ניכרת יכולתו. משלבים אותו בעבודה רצינית ‏ואחראית ביותר. הערכת מפקדיו ניתנת מלוא הטנא לשמחתו ולשמחתנו. כל ‏התקוות, כל הכשרונות, כל היכולת העצומה החלו לגמול. העלם צמח ונהיה לגבר ‏מקסים. גאוות המשפחה ואבן ראש באשרנו. עניו ומשכו ומעלה.‏

‏---וכאן דמם הכל.‏

ביום 29 בדצמבר 1972, בתאונת דרכים קטלנית, נקטע הכל. הכל.‏

 (ההורים)
 
נרות שהודלקו לזכר ישעיהו בלאושטיין:

נר זכרון
בית הספר הריאלי העברי בחיפה
 
נר זכרון
שי בן-נתן
 
נר זכרון
אירית וולגל
 
נר זכרון
נורית ריבק
 
נר זכרון
זאב בלומנפלד
יהי זכרו ברוך
 
נר זכרון
ליאורה אלדר (שתיל)
 
נר זכרון
חנה הראל (שנור)
 
נר זכרון
שמואל זקס
 
נר זכרון
גילה קורץ (פלישר)
 
נר זכרון
נורית קדם (בירנבוים)
 
נר זכרון
יענקלה
 
נר זכרון
עירית
 
נר זכרון
דובי לרנר
ילד חכם, חייכן, יפה וחבר טוב. אהבתי לבוא לבקר אותך בבית ברחוב גולומב ולחבר ביחד אתך סיפורים על הנוף.
 
נר זכרון
ישראל קרמזין
 
נר זכרון
אברהם רייך
 
נר זכרון
ישי לוי